מקום המסתור

Santana Featuring Chad Kroeger-Into The Night

הלילה ירד,

והירח עמד מעל,

ערפל מסתיר את המרחק,

הגלים מתנפצים על הסלעים.

ןאז דמות לבנה מופיעה

מגיחה מהגל הכחול שהפך ללבן,

היא הולכת לאורך החוף,

מסתכלת על הכיסאות הריקים,

מסתכלת על החולות הריקים מילדים,

מסתכלת על השמים הריקים מציפורים,

הכול כל כך שקט בלילה.

היא הייתה יוצאת,

נותנת לרוח לפזר את שערותייה,

ולגלים להרטיב את רגלייה,

היא אהבה לצאת כך,

לנוח לכמה רגעים,

ואז עם זריחת השמש,

היא חוזרת למים,

לגלים,

ומחכה עד אשר לא יהיה אף אחד.

ומחכה עד אשר השמש תשקע.

עד אשר הגל הכחול יהפוך ללבן.

טוב,

אז הייתי בחופשה מיום שישי עד ראשון,

בת"א.

היה בהחלט גרוע.

אני לא אתחיל להתלונן עכשיו, ואגיד מה היה גרוע.

אבל מה כן, ראיתי שלאבא שלי אין גבולות.

הוא שותה בלי הפסקה, והבעיה שהוא לא יודע לשתות או להפסיק.

ואחר כך הוא אומר שטויות, שיום למחרת הוא לא זוכר.

הוא צועק על כולם, הוא הופך פשוט לאידיוט.

אז החופשה הייתה גרועה מעוד סיבה, סיבה מאוד גדולה;

יש לי דלקת בשן, וחצי מהפנים שלי התנפחו.

איזה כיף היה לסבול כאב שלוש ימים.

אז כשחזרנו ביום ראשון,

לקחתי תרופות והלכתי לחדר שלי.

במשך החופשה אבא ואימא שלי רבו.

אז אבא שלי נכנס לחדר, שיכור תחת.

"מה דעתך שאת תגיעי אלי יומיים בשבוע" הוא אמר.

"מה?" שאלתי.

"אני לא יכול לסבול אותה יותר" הוא ענה,

"אבא, לך לישון, אתה מדבר שטויות" אמרתי לו.

פשוט רציתי לחבוט בו.

אל תדבר איתי על גירושים.

אל תספר לי כלום.

עד כמה אדם יכול להיות כול כך חסר רגשות?

הוא פשוט נמאס עלי. האדם הזה פשוט עבר את הגבולות.

אז עכשיו אתם מבינים למה לא יכולתי לעדכן.

ואני ממש מצטערת על זה.

לחופשה היה רק דבר אחד טוב,

הייתה מרפסת לחדר,

והמרפסת הייתה מול החוף,

וזה היה פשוט מדהים.

קמתי בבוקר ויצאתי למרפסת,

צפיתי בשמש שזרחה,

ולאחר מכן שקעה.

צפיתי בציפורים עפו ממש לי המים וכמעט נגעו בהם.

ילדים קטנים מתרוצצים.

כלבים רצים.

גלים מתנפצים של הסלעים.

אני אוהבת את זה.

שאפשר פשוט לשבת,

ולהסתכל על יופי.

זה הדבר היחיד שאני רוצה בחיים.

בלי הכאב, בלי הבכי, בלי התקופות המגעילות.

שיהיה אפשר לשבת בשלווה,

ולהסתכל.

טוב,

אז נגמר לו עוד עידכון.

הנה תמונה שצילמת עשר דקות לפני שהשמש שקעה.