מקום המסתור

Paul Simon & Art Garfunkel - Bridge Over Troubled Water

ניסיתי לעשות עיצוב חדש לכבוד פורים.

לכבוד הסיום של התקופה המגעילה שלי.

אבל הפוטושופ התקלקל.

ולא הצלחתי לעשות כלום.

אז לבינתיים העליתי פשוט תמונה חדשה,

אני מרגישה שכבר לא נכנסתי לפה זמן רב.

אז תסלחו לי.

הסירה נעה לאורך המים השקטים,

גלים קטנים נוצרים מאחורייה.

המשוטים נעים בקצב אחיד,

בשביל לקחת את הסירה רחוק ככול האפשר.

הצמחים שגדלו לצידי הנהר זזים,

גם למשב הרוח וגם בחלוף הסירה.

שני ילדים יושבים בסירת העץ הקטנה.

עוברים על פני בתים,

עוברים על פני שיחים ועצים.

ועוברים מתחת לגשרים.

אומרים שגשרים הם מעברים,

ולכן צריך לעבור אותם לאט,

כחלק ממקצב.

שהם חוליות המקשרות בין שני מקומות שונים,

שהם חלק משינוי.

הילדים סירבו לעבור בגשרים.

הם לא רצו להשתנות.

הם לא רצו להיות חלק ממקצב.

להיות כמו כולם.

לכן הם לקחו את הסירה, עוברים בנהרות.

חולמים על שונה.

לוקחים את הדרך השונה.

לוקחים את הדרך שרוב האנשים לא יקחו,

והם עוברים בה.

אך לבינתיים,

הסירה נעה לאורך הנהר,

חולפת על פני בתים, שיחים ועצים.

ומתחת לגשרים.

...

לבינתיים אני רגועה.

בינתיים נדמה שהכול מתחבר,

שהכול הגיוני.

אני אוהבת את התקופות האלו.

שלא צריך לנתח הכול. אפשר פשוט ללכת ולהסתכל.

אז עברו להם הרבה ימים, ובהם אפשר להגיד שנחתי.

ולכן לא הייתי הרבה זמן פה.

ניסיתי לקחת הכול בקלות, לנשום, לקרוא, ולנגן.

לעשות את הדברים האהובים עלי, כמו שהציעו לי.

וזה עזר. אז תודה.

אז עבר לו פורים בשמחה.

ואני ממש בתהליכים שלהתחבר לכול ילדי הכיתה שלי.

אני נהנת איתם, צוחקת איתם, אז גם זה הוסיף למצב הרוח הטוב.

דווקא נחמד להיות שדרותית, נשמע מוזר,

אבל לוקחים אותנו למקומות רבים.

ואת פורים עשינו בלוד, מיקי גבע הגיע, ואז אריק ברמן.

היה נחמד בהחלט, הבעיה היחידה הייתה לצלם,

כי הייתה חבורת בנות צורחות ליד הבמה כשאריק הגיע.

**

דבר נוסף שמצחיק אותי ללא סוף הוא הקטע בסרט של:

"משפחת סימפסון". כשספיידר פיג מופיע. XD

מצאתי את זה באתר כולשהו, אז עם מישהו שם את זה באתרו,

תגידו ואני אשים קרידט.

שחכתי לספר, שממש נהנתי בפורים הזה.

ואפילו התחפשתי לערפדית. DD:

יצא נחמד. אבל התמונה יחידה שאני אוהבת שלי,

היא שלקחתי כובע מילדה אחרת וצילמתי את עצמי,

והתמונה השנייה היא של אחותי ושלי (אני בצד ימין).

לדעתי סיימתי כאן.

אני חורטת לי על היד תזכיר:

"להיכנס לבלוג תמיד".

ואני אנסה לפעול לפי זאת.

תודה לכולכם שוב.

ומאחלת שגם לכם יגיעו כבר התקופות של הרגיעה.