Pirates of the Caribbean - Soundtrack 14 - One Last Shot
הוא ישב על סיפון הספינה בזמן שהרוח חולפת על פניו.
הוא הביט על האישה שהוא אהב מכול, הוא ידע שהיא לעולם לא תוכל להחזיר לו את אהבתה.
הרי האישה לעולם לא מתקרבת לאיש בכדי לא לאהוב.
הוא זכר את הלילה שהוא יצא לסיפון כשהכוכבים עמדו מעל, והייתה רוח קרירה, והגלים מתנפצים.
הוא היה יכול לשמוע כול רחש בספינה, עד כדי כך היה שקט.
אך כאשר הגיע לחרטום הספינה ראה דמות נשית מכורבלת בפינה, שיערה השחור והחלק מכסה את פניה.
ובכי חרישי נשמע ממנה.
הוא רצה לנחם את האישה וירד לברכיו, הזיז את שערה, אך לפני שיכל להגיד משהו, לפני שיכול היה לחשוב על משהו.
האישה קפצה לזרעותיו, ועטפה את ידיה סביבו, בוכה לכתפו שכבר התחילה להתרטב.
הוא ליטף את שיערה, ונושם את הריח של הלוטוס משיערה.
באותו לילה היא סיפרה לו למה היא נמצאת על הספינה, הרי לכול אדם פה יש עבר מלוכלך, עבר שכול אחד היה רוצה שימחק.
לכן הם הגיעו לספינה, בכדי לברוח מהכול, הוא כבר שמע יפורים רבים מכל אנשים הצוות.
אבל שלה, שלה היה מלא בסיפורי זוועה ואימה, הוא לא התפלא שהיא הייתה האישה השקטה והחרוצה על הספינה, היא עברה כול כך הרבה.
הוא בילה איתה את כול זמנו, מנסה להאריך את שעותו איתה, מבלה כול דקה ודקה יחד איתה, גם כשביקשה ממנו לעזוב הוא סגר יצא, סגר את הדלת ונשאר ליד.
הוא הרגיש שהוא חייב לשמור עליה, הוא הרגיש שהוא חייב להחזיק אותה בזרועותיו ולא לשחרר, לתת לעיניה הירוקות לסחוף אותו למימדים לא צפויים וחדשים.
אך שוב, הוא ידע שהיא לא תאהב אותו בחזרה.
הוא חשב שהאישה הייתה מדהימה, היא לימדה את כול אנשי הסיפון מתמטיקה. ואותו לימדה איך לקרוא ולכתוב.
בכול יום שעבר גדלו רגשותיו אליה, בכול יום שעבר נראה היה שהימים רק מתקצרים יותר ויותר.
ואז שוב הוא יושב על הסיפון, כאשר השמש הקרירה של מוקדם בבוקר עומדת במזרח, ועננים לבנים שטים בשמים הכחולים.
המפרש הלבן מתעופף מצד לצד. הוא הסתכל עליה שוב.
האישה שהוא כול כך אהב. עומדת ליד החרטום ומביטה למרחק, הוא ידע שהיא חולמת על מקומות מרוחקים. שוכחת את עברה המפחיד.
הרוח שוב קטעה את מחשבותיו, והוא ראה את שערה של האישה מתעופפים. הוא צחק.
הוא אהב אותה, ואם היא תהיה יותר מאושרת איתו בתור הידיד, החבר ולא המאהב הוא יסכים לזה.
היא הייתה אהבת חייו. כשאתה אוהב מישהו אתה תעשה הכול בשבילו. הכול.
סתם משהו שכתבתי.
פשוט הייתה לי לרגע השראה משודדי הקאריביים.
תמיד רציתי הרפתקאה, תמיד רציתי לעשות משהו משמעותי,
משהו שיזכר תמיד אצלי, אבל נראה שזאת לא אני.
שאני לא מיועדת לעשות את הדברים האלה, כי זה אף פעם לא קורה.
אז רציתי לרשום משהו על הרפתקאה קטנה.
חשבתי אולי אני צריכה למצוא דרכים חדשים לפרסם את מה שאני כותבת,
אז אני מתחילה להיכנס לתחרויות פה בבלוגים.
רק לתת לאנשים לקרוא את כול מה שאני כותבת.
אז השבוע היה מעייף.
ואני שמחה שיהיה לי עכשיו קצת שקט על הראש,
לפחות לקצת זמן.
עוד מעט אני יוצאת למשלחת לשוויץ. (ב-16)
וכשאחזור אני בטוחה שיהיה לי הרבה שירים וסיפורים כתובים בראש.
ואני אוכל לחזור להיות שוב בשקט ולהיות שוב נינוחה.
ללא כול הלחץ שעכשיו עלי.
ללא כול העייפות שעכשיו עלי.
בזמן האחרון התחלתי להתאהב בציטוטים,
ציטוטים של אנשים מופלאים,
ציטוטים של אנשים חכמים שיודעים כול כך הרבה.
הנה כמה מהאהובים עלי:
"יש יותר דברים בנוף ובארץ,הורציו, מכפי שתוכל הפילוסופיה שלך לחשוב"
-ויליאם שיקספייר
"אף אדם אינו יכול, לאורך זמן ניכר, לעטות פרצוף אחד כלפי עצמו,
ואחר כלפי האחרים, מבלי לתהות בסופו של דבר איזה מהם הוא האמיתי"
-נתניאל הות'ורן
"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה,
שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור"
-א.ד ג'ורדן.
יש עוד הרבה ציטוטים מדהימים אולי ספעם הבאה אני אבוא עוד של אלברט איינשטין,
ותומאס אדיסון.
שיהיה לכולם שבוע מקסים לכם.
ומקווה שתמשיכו להיכנס לפה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
