מקום המסתור

PANIC AT THE DISCO: That Green Gentleman

הקליפ והשיר פשוט מדהימים אותי. הם עשו את זה באופן מושלם.

מצב הרוח המרומם משפיע עלי לטובה.

בימים האחרונים אני מחייכת יותר, אני צוחקת יותר.

אולי בגלל שעוד רגע השגרה תישבר ובפעם הראשונה אני אצא למקום אחר.

(השראה מהקליפ למעלה).

עצים חשופים, ללא עלים המכסים אותם מהסתיו הקריר עומדים בצידי הדרך.

והעלים שכבר נפלו מהעצים לעבר האדמה הסתחררו במשב הרוח שעבר במקום.

הגבעות הירוקות שהיו מלאות בדשא עמדו בשקט ללא אף אחד שידרך עליהן.

והאגם שעמד בצד השני, שקט, ללא אף אחד שישכשך את רגליו בו.

וסירה קטנה עומדת בגדה ללא אף אחד שיכנס אליה ויחתור.

מכונית משנות ה-50 נסעה על הכביש שהיה בין העצים והגבעה לבין האגם והסירה.

היא עצרה בחצי הדרך ונסעה לאחור.

ילד קטן יצא מהמכונית עטוף במעיל חם.

הוא הסתכל סביבו לרגע, וחייך.

סגר את עיניו לאט, לחש משהו לרוח, אך כשפתח הילד את עיניו,

המראה השתנה.

המקום כבר לא היה ריק,

על הגבעות ילדים רבים התרוצצו במעילים ופרחים.

על העצים צמחו העלים בחזרה, ירוקים יותר מתמיד.

מהם נופלים פירות רבים ומגוונים.

בתוך האגם ילדים השפריצו מים לכול עבר, שוחים, צוללים, משחקים.

ובתוך הסירה יושבים כמה נערים מנגנים בחצוצרה וגיטרה, חותרים רחוק לעבר הלא נודע.

הילד הקטן הידק סביבו את המעיל וחיייך שנית.

גבר ואישה יצאו מהמכונית והסתכלו סביבם.

"מה אתה רואה חמוד?" האישה שאלה.

הילד ענה לה בחיוך, "ילדים".

הגבר הסתכל סביבו במבט מוזר, הוא לא ראה דבר.

העצים עמדו חשופים, האגם עמד שקט, כך גם הסירה והגבעה.

הוא הנהן לעבר אישתו ונכנס למכונית אחריו האישה.

אך הילד הסתובב שנית מסתכל על הילדים הרבים שהופיעו שנית.

עדיין משחקים, לא רוצים לחזור למציאות, לגדילה.

אז כן, רציתי לכתוב משהו בסגנון "ארץ לעולם לא".

אני לא יודעת למה הילדים רצו לחזור.

אני לא מבינה למה הם עזבו את הארץ אם בתולות הים, הפיות, שודדי הים.

הייתי רוצה להישאר שם, הייתי רוצה להתרוצץ עם כול היצורים האלה.

לא להתבגר לעולם, להיות הילדה הקטנה מכיתה ד',

שהחיים שלה היו מסודרים.

אבל אני מבינה שצריך להתבגר, ולהתחיל לחיות את המציאות.

כי כשאנחנו ילדים, אנחנו באמת בארץ לעולם לא.

פשוט יותר קסומה ובסוף המסע מתבגרים.

אי אפשר לחיות כול הזמן כילדים,

ולבקש לחזור לאחור לחוות הכול מחדש.

כי אפשר לחיות כמבוגרים אבל פשוט צריך עדיין להאמין,

ולהנות מהחיים, לא כמו ההורים של הילד שכבר לא ראו את הדברים המדהימים בחיים.

כי אחרי הכול "ארץ לעולם לא" קיימת.

אנחנו פשוט צריכים להתרכז ולבסוף נראה אותו.

אז עוד מעט אני טסה,

ביום שני ב3:20 בבוקר!

מי המטורלל שחשב על השעה הזאת.

האנשים האלה פשוט מרושעים.

אבל אני אוכל לישון במטוס,לא?

**

אז שנה הבאה אני אהיה בכיתה י'.

סוף סוף השנה הזאת מסתיימת.

אחרי כול העייפות והבלה בלה בלה.

אבל בכול זאת נהניתי השנה, הכרתי אנשים מדהימים כמוכם.

התחברתי אליכם,

ואני מרגישה שאני מכירה אתכם כבר שנים.

אז מקווה שיהיה לכם שבוע מקסים, ותהנו.

תצחקו, תהיו ילדים.