דבר ראשון,
יורד גשם!
כן, כן..
העונה האהובה עלי חזרה.
סתיו~
כשמשהו אהוב עליך חוזר,
אתה מאושר.
וחיוך עולה על פניך,
ואתה מרגיש שאף אחד לא יכול למחוק אותו.
שאתה תישאר כך כול היום.
ואם אתה באמת רוצה שזה יהיה כך.
זה באמת יהיה כך.
היום שלך יעבור בחיוך.
אז תמשיך לחייך.
ותיראה כמה מהר זה יעבור.
היה היום בביה"ס נחמד.
אני לא יודעת אם סיפרתי או לא.
אבל יש כמה בנים בכיתה שתמיד מעצבנים אותי, ואת חברותיי.
ובאו נגיד ככה, שזה מעצבן!
או שהם לוקחים את הקלמר, ומשחקים פוטבול.
או שהם לוקחים את התיק ומתרוצצים בבהי"ס.
או שהם פשוט יושבים לידנו ומגיבים על השיחות שלנו.
אבל היום,
היה קצת אחרת.
ראיתי שהאמת איכפת להם ממישהו חוץ מהם.
למשל, לחברתי קרה משהו, ואז היא יצאה בסערה מהכיתה.
והם הסתובבו לעברי ושאלו מה קרה לה.
אחר כך,
כשהם לקחו את הקלמר שלי מי יודע כמה פעמים,
התעצבנתי, ולא היה לי מצב רוח.
אז הם החזירו לי את הקלמר, לאחר שהתיישבתי,
הם ניגשו לשולחן שלי.
והתחילו לדבר איתי, ועשו דברים ממש מוזרים.
עד שלא חייכתי, הם לא עזבו אותי.
חח..אני מרגישה מגוחכת.
אבל כשדברים כאלה קורים.
אני תמיד מחייכת.
טוב אמרתי שאספר על הטיול השנתי המוזר שלי,
של שנה שעברה,
אז זה מה שאני אעשה.
טוב.
אז נתחיל בכך שלי היה מזוודה אחת גדולה, וכבדה.
ועוד תיק קטן ומעצבן.
כמו כול טיול שנתי שלי, הוא היה בצפון.
וכמו בכול טיול שנתי שלי, לא רציתי ללכת.
כשסיפרו לי שאנחנו הולכים לגור על הר,
בחדרים, שיכולים להכיל חרקים רבים,
שבהם סטודנטים לטבע גרים בהם.
שם היינו צריכים לישון 2 לילות.
אני וחברתי תכננו לישון ביחד בחדר, וזה מה שביקשנו.
והם אמרו שבסדר.
אוקיי.
אז נסענו במשך מי יודע כמה זמן,
למי יודע לאן.
כשבאמצע המורים הנחמדים נתנו לנו לאכול ולטייל,
ולצעוד במשך 3 שעות.
למה בכול טיול שנתי מטיילים?? XDD
אז הגענו לשם. בערב. 19:14. חושך.
מורים נעזרים בפנס בשביל לקרוא.
אני וחברתי היינו מבין האחרונות שקיבלו מפתח.
בינתיים ראינו ילדים משתגעים.
ילד רץ במגבת בלבד.
לאחר מכן לקחנו את המפתח ועלינו במעלה הכביש לעבר הביתן שלנו.
אך כשהגענו עד סוף הכביש ראינו שיש יער מלפנינו.
אז ירדנו שוב, והלכנו למזכירות.
הם אמרו לנו ללכת בכביש ואז לפנות ימינה, זה מה שעשינו.
והגענו למקום אם פחים, אז חזרנו שוב. ואז הם אמרו לכו שמאלה. עשינו.
לבסוף הגענו לביתן הבעיה שהיו רק 3 חדרים עם 2 מיתות קומותיים שם.
ו10 בנות ו5 בנים בביתן.
כן. שוב נדפקנו.
חזרנו למזכירות ואמרנו להם את זה. הם אמרו שהם יטפלו בזה.
אז חזרנו לשם. אך כשחזרנו. ראינו רק בנות צורחות.
הן ראו עקרב על מיטה של אחת מהבנות.
ככה היה במשך עוד שעה.
לבסוף יצאנו מהביתן,
ואני וחברתי התיישנו בשולי הכביש מחכות למורה שצריכה להגיע.
בינתיים שמנו את המזוודות על הכביש ונשכבנו עליהן.
"נישן פה" אמרנו.
ככה היה במשך עוד שעתיים. כשהמורה שלנו באה.
ונתנה לנו חדר, ששם כבר היו 4 בנות.
אז חברתי ישנה במיטה, ואני על הריצפה עם מזרן מטונף. P:
אז זמן האוכל, כמובן שלא היה מה לאכול חוץ משניצל יבש, וסלט ירקות.
ככה היה גם בלילה השני. רק יותר מפחיד.
בלילה השני, חזרנו מהארוחה, כאשר 2 בנים עומדים ליד ביתן שלהם,
הסתכלנו עליהם, ואז הם הורידו את המכנסיים, אני לא בטוחה עם גם תחתונים.
כי הסטנו את המבט.
בבוקר. קמנו ב-6 בבוקר. הלכנו לאכול ולעשות כריכים.
ואז הלכנו לעבר הר מירון. הר מאוד גבוה, ומאוד רחוק מהאכסנייה.
אז שוב, 4 שעות הליכה.
חזרנו מתות, וקפואות מקור. תיק רטוב בגלל שהסלט נשפך לי בתיק.
הלכנו לחדר ונשכבנו שם, מנסות לא לזוז.
ארוחת צהריים, "מסיבה" שהייתה מאוד מוזרה. אם מורים מוזרים שרקדו,
ריקודים מאוד לא מובנים.
אחר כך הלכנו לטייל. נבהלנו פחד מוות מזקן שישן בחוץ.
מדלתות נטרקות. ומסימטה מאוד מוזרה ונטושה.
בוקר אחרון. קמנו וסידרנו מזוודות. בקושי.
נפרדנו מהבנות שהיינו איתן בחדר. דרך אגב הן גם היו מגניבות.
שוב ארוחת בוקר מגעילה. ואז חיכינו לאוטובוסים.
בזמן שבנים מפגרים זורקים עלינו בלוטים.
אחר כך הלכנו שוב ל"סיור"..חה חה.
הליכה, של 5 שעות. כשלבסוף עלינו את כול ההר המפגר.
ראינו שאפשר לקנות שתייה וגלידה.
הבעיה שהיו שם עוד משהו כמו 100 אנשים ממקומות אחרים.
כשהגיע הזמן ללכת לבית. עלינו על האוטובוס, שבהתחלה היינו צריכים לעמוד.
כי לא היה מקום. כשהתיישבנו. הבנו שאנחנו מאוד רעבות.
מלפנינו ישבו 2 ילדים שהיו צריכים לרדת.
וכשהסתכלנו במקום שלהם אחרי שהלכו, ראינו שהם עזבו חבילת ופלים על הכיסא.
"הללוייה" נשמע באוזננו.
לאט לקחנו את החבילה ואכלנו. אז הזוג שישב מולנו, הלכה חבילת ופלים.סליחה.
כשחזרנו סוף סוף לשדרות, השעה הייתה 21:00.
הגעתי לבית. ובמשך שישי ושבת. כול מה שעשיתי היה:
לאכול, לישון, ושירותים.
זה היה הטיול שלי.
בקצרה ולעניין.
פוסט סתם מפגר.
ואם קראתם אותו עד הסוף.
אני סוגדת לכם!!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
