'החיים זה כמו רכבת הרים, עולים ויורדים, תן חיוך (: זה הכל לטובה!'

אני רוצה לישון.

לישון ולא לקום יותר..

אני כל כך רוצה שיהיה לי מצברוח..

אבל אחרי יום רביעי אין לי מצברוח לכלום.

אין לי חשק לכלום.

הצחוק שלי לא באמת אמיתי..

החיוך שלי.. בקושי יש בכלל.. וגם אם כן הוא כל כך מזוייף.

אפילו שירים לא עושים לי מצברוח..

הם סתם עושים לי יותר רע..

וחשק לבכות.

אתן?

לא האמנתי שאחרי הכל תהיו כל כך צבועות.

ובעיקר את..

שאת יודעת שאת החברה הכי טובה שלי מכל הבנות פה.

אין יחס ממך אין כלום. רק שאת צריכה משהו..

ונמאס לי . כי אני תמיד הייתי פה בישבילך שהיית צריכה.. ונכון שגם את.

אבל כבר אין יחס ממך.

מה אני צריכה לרדוף אחרייך?!

ואת בכלל.

את החברה הכי טובה שלי.

ואת, את זאת שכל כך שונאת שקרים..

אשכרה משקרת לי בפרצוף יותר מחצי שנה?!

ומילא רק בדבר אחד..

אבל בכל כך הרבה..

ועוד דברים שאת יודעת שקשה לי איתם..

אני פשוט לא מאמינה עלייך..

נמאס לי לריב איתך כל היום..

את חברה שלי.

ואני אוהבת אותך, אבל נמאס לי כבר.

נמאס לי להיפגע ממך כל כך..

תביני את זה כבר..

הלוואי שהכל היה שונה.. שהכל היה טוב יותר..

כל שיר גורם לי לחשוב על כל מה שאמרת לי..

על כל מה שהיה..

אני לא מסוגלת יותר.

הלוואי שהיה לי קל לשכוח את הכל..

למה ? למה הכל ככה?

פאקינג למה?! ):

אוחח אני רוצה למות.

היום הזה כל כך מגעיל..

אפילו אתמול היה יותר טוב..

שצחקתי לשם שינוי באמת לכמה זמן..

שהרגשתי טוב שהייתי איתך..

אבל היית חייבת להרוס אחר כך בטלפון ולפגוע.

בא לי למות.