אתה מכבה את האור ויושב לבד, מנסה להעמיד פנים שזה יסורים.
אתה לוקח את כל האהבה וזורק אותה הצידה כדי להתפלש באומללות שלך,
מצפה שכולם ידעו איך אתה מרגיש בפנים.
כשכל החברים שלך הלכו,
לא מוכנים לסבול את הסכנה שרובצת בכל מילה שאתה אומר
זה מה שעושה לך טוב?
זה מה שמביא לך אושר?
התירוצים שלך כל כך מחורבנים.
ילד מטופש.
-Crying Wolf
מבית הבחור הידוע גם בתור הסולן של ואן דר גראאף ג'נרייטור - הבחור שעשה רוק פרוגרסיבי, פסיכדליה, אלקטרוניקה אקספירמנטלית ופאנק, לפני שהיה זה האחרון מושג מוזיקלי רשמי.
גבירותי ורבותי - קבלו את פיטר האמיל.
האלבום שבחרתי להביא יצא בשנת 1977, ולו הייתם שמים לי אקדח לרקה ומכריחים אותי להגיד מה מגדיר אותו לדעתי הייתי מסננת משהו שנשמע כמו "רוק-פולק-טראגי-רומנטי-תיאטרלי-פסיכדלי".
האלבום באורך כולל של 46 וחצי דקות, ומכיל רק שמונה שירים.
אם יש שיר אחד שארצה שתתייחסו אליו באופן מיוחד זה Time Heals.
שינויי מקצבים לא פוסקים, מתח שנבנה ומתפרק ומפלים אדירים של רגש.
השיר השלישי באלבום אמנם שיר לא קצר, באורך של 8:45 שניות, אבל הוא לא משעמם לרגע.
אני פורשת פה.
תהנו.
(Peter Hammill - Over (1977
ראפידשייר זונה, תאלצו להסתמך על זי שייר הפעם.
גם זה, וגם ממש קשה להשיג תמונה הגונה של הקאבר של האלבום הזה.
אני שמחה לראות שסטרואיד מתחיל ליישם בעצמו את מדיניות ה"אם כבר אז כבר" שלי.
ראדיקליזם איז דה ניו נון-שאלאנטיזם.
*קסי ממציאה מילים*
במידה ותהיתם, כן, סגרתי את הבלוג.
אני כותבת פה בגלל שמסתבר שיש ביקוש.
אשתדל שלא לגנוב את הספוטלייט מאדון סטרואיד היקר.
איזה כיף שיש מי שעורך אותך.
(נראה לי שערכת אותי מספיק. די.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Steroid Maximus