True Colors

בדידות זה הרגש הכי נורא שבנאדם יכול להרגיש. כי בדידות, לא כמו שאר הרגשות, יכולה לתפוס אותך בכל מקום, בין אם אתה בבצפר או סתם מסתובב במושבה. כי הבדידות לופתת את ליבך וגורמת לך להרגיש כאילו אין תקווה, אין עתיד והכל נראה כ"כ שחור.

וכשאתה בתוך הבדידות, אתה נכנס לסרטים. שלא אוהבים אותך, שאין לך באמת חברים... וכל מיני מחשבות עוברות בראש...

היום בהצגה, הרגשתי כ"כ בודדה. בודדה כמו שלא הרגשתי אף פעם בחיי.

פתאום פגעה בי ההבנה, שאין לי כ"כ הרבה אנשים שבאמת מכירים אותי ואכפת להם ממני. אפשר לספור אותם בקלות.

וזה עצוב. עצוב שנהייתי בנאדם בלי תוכן, בלי משהו מעניין, בלי אהבה. ואני לא מתכוונת במובן של חבא, אלא במובן של היכולת לאהוב.

פשוט נולדתי בלעדיה. כאילו אני אוהבת המון דברים ואת הטבע ואת העולם, אבל כנראה שנולדתי בלי היכולת לאהוב בנים או להיות נאהבת.

אני פשוט אמות בודדה.

    וכבר השלמתי עם זה קצת, אבל זה עדיין קשה לקבל את העובדה שאני לעולם לא אתאהב ויתאהבו בי בחזרה, לעולם לא יתחתן ואוליד ילדים, לעולם לא אזכה לחיות ללא הבדידות הזאת.

עצוב לי בלב.