כנראה שבאמת אין עוד מישהו כמוהו.
כל פעם שאני מוצאת מישהו הוא לא מספיק טוב כמוהו,
הוא לא מספיק יפה כמוהו,
הוא לא מספיק מצחיק אותי כמוהו,
אני לא שמחה לראות מישהו כמו שאני שמחה לראות אותו.
אולי חשבתי שהמרחק והזמן יגרמו לי לשכוח אבל לא.
כל פעם שאני שומעת את השם שלו זה חוזר אלי.
תמיד ישאר לו מקום אצלי ולא משנה מה.
יכול להיות שזה בגלל שלא קרה בינינו הרבה,
אולי זה פשוט בגלל שלא היה לי סיפוק מזה.
הסיבות פחות חשובות,
מה שחשוב זה שאני לא מסוגלת להפסיק לאהוב אותו.
אני זוכרת את כל הדברים שנמצאים בו,
העיניים שלו,החיוך שלו-הכל..
איך אפשר לשכוח ?
אני לא מאמינה שהצלחתי לאהוב מישהו בצורה כזאתי,
אפילו בלי לדעת אם הוא אוהב באמת .
אבל יש דברים שלא יודעים,פשוט מרגישים את זה.
הוא כל כך מיוחד,
כל כך יפה..
כל פעם שאני לידו אני מרגישה מוגנת,
אני מרגישה שאף אחד בעולם לא יכול לפגוע בי.
הוא נותן לי הרגשה של ביטחון.
שאני איתו אני לא מרגישה שום פחד.
אי אפשר להסביר כמה אני אוהבת אותו,
זה יותר ממה שאפשר להגיד במילים.
אין אף אחד בעולם הזה שיכול להיות כמוהו.
ואם יש עדיין זה לא יהיה אותו הדבר.
כי הוא שונה מכולם ..
זה טיפשי לחשוב שיכול לקרות משהו כזה עכשיו,
אבל,
אולי הוא באמת האחד הזה ?
<< הקטע נכתב ברגע של שמחה :] >>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
