The type of guy who doesn't see"
What he has until she leaves
"...Don't let me go

ואני פשוט יודעת שזה כבר ישן.

גם אם יש סיכוי שזה יקרה, וגם אם אין סיכוי, אני פשוט כבר הרמתי ידיים מראש.

כבר אין לי יותר סבלנות לזה, ואין לי יותר כוח. לפעמים אני חושבת שזה לא מספיק חשוב לי אפילו.

וזה כאילו שיש לי רגעי ייאוש כאלה, שפתאום אני אומרת לעצמי "אוף, למה?!?! למה?!?!" ובשאר הזמן אני יענו מתנהגת רגיל... אבל זה עדיין מציק לי מעט. כבר לגמרי מבולבלת.

וזה מעצבן. מאוד. כי פתאום כל אחד יודע מה אני אמורה לעשות. "תעשי ככה..." "תעשי שם.." "תעשי פה..." "תעשי את זה..". ואולי מה שאומרים זה לא הדבר שנכון לי לעשות? זה לא הדבר שמרגיש לי טוב לעשות? כל אחד חושב שזה פשוט, בזמן שלי זה מאוד קשה. ואל תשאלו למה. אל. אל תשאלו בכלל. [אני זוכרת שהייתה תקופה שכולם חשבו שהם גאוני הדור, והם יודעים הכי טוב. זה כל כך עיצבן].

זזזזזזזזזזזזזזזזזזההההההההההההההההההההה

ממממממעעעעעעעעעעעעעעעעצצצצצצצצצצצצצבבבבבבבבבבןןןןןןןןןןןןןן

אאאאאאאאאאוווווווווווווווותתתתתתתתתתיייייייייייי

כככככלללללללללללללל - ככככככככככךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

*ללא קשר לפוסט.

סתם מין פריקה כזאת.

לילה טוב!

מחר שעת אפס:/

אני אומרת לכם השעת אפס הזאת.. אפסית גמורה. ממש לוזרית.