* הפוסט לא עבר עיבוד, סליחה אם הוא נראה מחופף *

אני בטוחה שרובכם שומעים על הלחימה בדרום שכבר הגיעה לבאר-שבע ואפילו לגדרה..

כשמעתי שעוד יום התחיל ונגמר בקאסמים על שדרות הגבתי ואני לא מתביישת לומר את זה באדישות

וזו לא הייתה אדישות של "לא אכפת לי, העיר הזאת רחוקה מפתח-תקווה" אלא מכיוון שלא היו שם אנשים שקרובים אליי.

אבל עכשיו, כשזה מגיע לבאר-שבע, זה כבר מדליק בי המון נורות ורגשות

כל המשפחה של אמא שלי גרה בבאר-שבע, הצד היותר קרוב אליי במקלטים, המשפחה שאני הכי אוהבת

נמצאת במצב של פחד, עדן, בת הדודה שלי בוכה ולא נותנת לדודה שלי לצאת מהבית.

זה זוועה, זה אמור להיפסק מתישהו. אני מקווה שהם יבואו לכאן כדי "להתרחק" מהפחד קצת.

והכי מעצבן זה ששאר העולם מלא ברחמים על החמאסניקים האלה שמכנים עצמם כ"בני אללה" או "בני אדם".

-

בנימה הרבה יותר אופטימית, 2009. 2008 הייתה שנה משמעותית עבורי, שנה אחרונה של בחטיבה,

המון עליות, ירידות, ציונים טובים במתמטיקה, בכי, צחוק, כאב, חולשה, הבנה. ובמיוחד דף חדש.

שנה מעולה והלוואי ש2009 תהיה טובה ואפילו יותר.

אמא שלי חוזרת היום מאיטליה, אחרי שבוע שהיא לא הייתה בבית..

סופ"ש רגוע ♥