הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג הזה הייתה לפני חצי שנה כמעט, אני בספק אם נשארו פה קוראים

אז החלטתי שאני פשוט אכתוב לעצמי ואם אני עדיין מעניינת אתכם מה רע?

אתם לא מתארים לעצמכם כמה שינויים עברו עליי מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן.

התבגרתי, מבחינה חיצונית ונפשית. בניתי לעצמי מחסומים ואמצעי הגנה מפני הסביבה

התחלתי להאמין לאנשים שאומרים שהם אוהבים אותי, הבנתי שהדבר הכי מפחיד בעולם זה להגיד את המשפט

"אני אוהב\ת אותך" ולהתכוון לזה. ואדם שמסוגל להגיד את המשפט הזה בלי לחשוש הוא אדם ששווה להאמין לו. בדרך-כלל.

מצאתי אהבה, או יותר נכון האהבה מצאה אותי. אני לא אחת שרודפת אחרי אהבה או מערכת יחסים

אני חושבת שזה צריך להגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון.. וכשזה מגיע יודעים ומרגישים את זה.

אני איתו כבר בערך חודש וכיף לי. הוא הבנאדם הכי מקסים שאני מכירה ותמיד יבין אותי, לא משנה מה יהיה..

אני יודעת שחלק מכם חושבים "אויש היא רק בהתחלה ובגלל זה היא כל-כך נאיבית" אבל זה לא ככה, אני יודעת איך מתנהלים העניינים

ושיש מצבים שבהם נפגעים מאהבה. אבל כרגע, טוב לי. ואיך אומרים? "שלא ייגמר לעולם". 3>

נזם. בהתחלה קצת חששתי כי אני אוהבת את האף שלי איך שהוא ולא רציתי שיתחילו להופיע עליו פצעים או אינפקציות למיניהן

מה שבדרך-כלל קורה כשמחוררים את האף. אבל עטפתי את עצמי באומץ והחלטתי שזהו, אני עושה את זה. שינוי.

אני מרוצה מהתוצאה, בימים הראשונים זה קצת שרף וכאב אבל התגברתי על זה. וב9 לחודש אני אוכל להוריד את העגיל הרפואי

ולהתחיל "לחגוג" עם עגילים רגילים ויפים (: 

סיימתי חטיבה עם תעודה מעולה וממוצע 88. אני מרוצה מעצמי כי השנה הזאת באמת הייתה קשה וציפיתי לירידה בציונים.

החופש התחיל, ואני משתדלת לעשות כמה שיותר כיף לקראת השנה החדשה והבגרויות...

-

כמה התגעגעתי להרגשה הזאת, שמציפה אותי באושר ורעב לפוסט הבא. התגעגעתי לכתיבה.

שכחתי להוסיף שכתבתי שיר ורותם הלחינה אותו אני אכתוב אותו כאן בפוסט הבא...

עד הפעם הבאה (שלשם שינוי תהיה בקרוב), ליאורצ' ♥

 סוף שנה, עם החברים בים 3>