אפתח בשיר קינה שחיברתי לפני שבועיים.

יבבה בחשיכה.

רק עוד רגע, עוד שנייה

ילד קט, ילדה תמימה

משחקי ילדות קטנים

פאזל אלף חלקים

כדור וספר נפגשים

עינב מעוך, קרטיב נוזל

צבעי מים ופסטל

רק עוד רגע, עוד שנייה

אעיף הכל לפאקן פח אשפה

עוד מעט ידום הסער

רק עוד רגע, עוד שנייה

תוכלי לראות את הרצפה

(פנילאלין, אוגוסט 2011)

וכעת, פוסט בכוכביות.

* שחר מצאה גור כלבים שהסתבר כגורה.

* לאחר עינויים ממושכים, החלטתי להיעתר לבקשתה ולגדל את הכלבה.

* הלכנו לוטרינר וגיהצתי שלוש מאות שמונים ש"ח על בדיקה כללית, סירופ

  לתולעים ואמפולה לקרציות.

* עוד חדשות טובות מהוטרינר היו שאסור להוריד אותה למטה שבוע שלם,

  שלאחריו צריך לחסן אותה שלושה חיסונים,

  מאתיים ומשו ש"ח החיסון, אח"כ שבב ואח"כ עיקור ולא לשכוח

  לשים לב לקקי שלה, כי אם הוא יוצא בצורה של ספגטי צריך לחזור

  על הטיפול של התולעים.

*  "אסור להוריד אותה למטה" משמע: *המון* קקי ופיפי בבית.

* כשאני אומרת *המון* זה לא מתחיל אפילו להתקרב להמחיש כמה *המון*.

* הגורה הזאת לא מפסיקה לחרבן ולהשתין.

* יש לי בבית ריח של שתינה וקקי.

* החתול שלי, כפרעליו, לא סובל אותה.

* היא גם אוהבת לנשוך דברים.

* ולילל בלילה.

* ובצהריים.

* ובבוקר.

* ולחרבן.

* ולהשתין.

* והיא גם די מכוערת.

* הוטרינר לא יודע מאיזה סוג היא.

* משהו ממש ממש מעורב. ממש.

* אני פונה אליכם בתפילה חרישית, אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו

  בב"ש או אפילו במרכז, שמעוניין בגורת כלבים שובבה, ספונטנית ונאמנה לעצמה,

  אנא, שדכו בינינו.

* אני לא בנויה לזה.

* החיים שלי מספיק קקה גם בלעדיה.

* בכבוד רב.

נ.ב.

אין לי כוחות נפשיים להגיב לבלוגים, אני עוברת תקופה די מטלטלת ונטולת אנרגיות.

אז אם אתם מהאלה שמתחשבנים על העניין הזה, אני אבין, כפרות עליכם.

למרות שאני מאוד אוהבת תגובות.

זה נותן לי באיזה שהוא מקום תקווה לחיים.

אבל זה בסדר.

תתחשבנו חופשי.

ביצ'אז.

הייתי כאן.

רגע, עוד משהו: לכל הקוראים והקוראות ששולחים לי מיילים בבקשה לקבל כניסה ל"בלוג הסודי של פנילאלין" - אפילו אני לא זוכרת את הסיסמא לדבר הזה. אז.