דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

אבא

משיעמום היום החלטתי לעשות קצת סדר במדפים בחדר, ואחרי זה עברתי לשידה בסלון. מצאתי ארון מלא בקלטות (WTF? מי משתמש בקלטות היום) ומצאתי קלטת ישנה שכתוב עלייה את השם שלי בגדול. הכנסתי אותה לטייפ וראיתי סרטונים במצלמה ביתית שאמא שלי צילמה שרואים אותי הולך (כנראה בימים הראשונים שרק למדתי להתחיל ללכת בעצמי) עם המוצץ בפה, הולך לעברו של אבא שלי שמחכה לי בזרועות פתוחות וכשאני מגיע אליו הוא מחבק אותי ומרים אותי, ורואים שהיה לי אושר עילאי על הפנים.

אחרי כל מיני סרטונים קצרים שהעלו בי גיחוך הגעתי למסקנה שבא לי כבר להיות אבא. נמאס לי כבר מהשלב של להיות ילד בעצמי, בא לי להיות אב. לקחת את הילד שלי על הכתפיים להצגות. להשתעמם אבל להיות מסופק כשאני יראה שהוא יהנה. לחזור מהעבודה סחוט ולתקן את המחשב אחרי שאיכשהו ילד בן 3 הדביק אותו בשלל וירוסים. או לתקן את הוידאו אחרי שהוא דחף לשם ביסקוויטים ולגו (כן, כל הזמן הייתי עושה את זה בתור ילד קטן). לקנות לו צעצועים שלא היו לי בתור ילד.  לצעוק עליו כשאני אשמע שהוא הרביץ לילד אחר בגן, להחליף לו חיתול (טוב בעצם את זה האישה תעשה... יש גבול), לדאוג כשאני ישאיר אותו אצל בייביסיטר, ולתת לו חינוך טוב.

אני יודע שאני יהיה אבא טוב.

80s in it's best