דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

מדוע בחיים לא אשכב עם קטינות

מי שבשבוע האחרון עקב אחרי הפוסטים החמים בישראבלוג ראה הרבה תגובות נזעמות ואוהדות לגבי יחסים בין נערות צעירות לגברים מבוגרים יותר.

פוסט אחד שמדבר בעד, ולאחריו הרבה פוסטים שהם נגד.

בתור נער בתיכון, יצא לי לראות בנות גילי יוצאות עם גברים מבוגרים שהם אחרי צבא, ואף לעיתים ראיתי תיכוניסטיות בכיתה שלי שבכלל יוצאות עם גרושים (או מי יודע, מנהלים רומן מהצד).

ותמיד זה היה נראה לי די אבסורדי ומוזר, כאילו לא הבנתי מה הן מוצאות בהם, כי בסופו של דבר הנורמה החברתית שתמיד ציירו לי הייתה ש"בן לוקח בת" ובסה"כ רוב בני הזוג צריכים להיות באותם גילאים או לפחות בלי פער משמעותי. הנורמה הזאת די הושרשה לי ואפילו קבעתי לעצמי גבול די ברור – לעולם לא אתחיל עם בנות שההפרש גילאים שלנו הוא יותר משנתיים, ולאחר כמה שנים זה עלה לשלוש.

עם הזמן וככל שגדלתי ונהייתי בגיר הנורמה הזאת די שונתה אצלי, אבל יחד עם זאת תמיד הותרעתי מקטינות. הדבר הזה לעולם לא נבע מזילזול או חוסר משיכה. הדבר הזה נבע מעצם היותי אח גדול.

האינסטינקט הטבעי של אח גדול מאז ומעולם היה לדאוג לאחותו הקטנה. כשהן קטנות יותר פחות מתייחסים לזה אבל כשהם גדלות אתה תמיד תרגיש שזו המחוייבות שלך למנוע מאידיוטים להתקרב אליהן, ובגלל זה אני כל כך נרתע מיחסים כאלה. כל פעם שאני שומע על מקרה של ילדה שהיא בסביבות גיל אחותי שנוצלה מינית בין אם זה בהסכמה ובין אם לא אני מרגיש מעין סכין שננעצת לי בלב. למרות שהיא לא אחותי, זה מרגיש מעין מחוייבות כזאת לשמור עליה.