דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

"אתה חמוד נורא, קוצר. ד' מנסה להזרים אותי ועוקף את הברקסים שלי כאילו כלום, ואתה חמוד נורא."

"טוב נו, אני מפורסם בהיותי מתחשב"

"כן,חח"

"אז למה ד' מתוגמל ואני לא?"

"הוא לא, אני לא רוצה לתגמל אותו. לא רוצה שהוא ייגע בי. המחשבה מגעילה אותי"

"לא דיברתי על משהו מיני"

"הוא זוכה להיות קרוב אלייך ואני לפעמים זוכה ליחס קר ומנוכר. אני זוכה לשמוע ממך מילים יפות רק כשאת שיכורה..."

"לא רוצה שייגעו בי יותר, די. לא נכון, זה לא נכון. תפסיק להגיד כבר סתם, תפסיק עם זה כבר."

יש לי ידידה קרובה שעוברת משבר. היא נורא נורא קרוב לליבי, אף על פי שמעולם לא חשתי קרוב אלייה. איך מצב כזה אפשרי?

אני כל כך רוצה לשמח אותה, אבל לרוב אני חושב שהמילים שאני אומר הן חסרות משמעות. כאילו אני ממש גרוע בלעודד אנשים.

אבל רק דבר אחד רוצה אני שהיא תדע - שתמיד אהיה כאן בשבילה.