שבע שנים
שבע שנים של בלוג. האמתי, שכשפתחתי את הבלוג הזה בהתחלה זה היה ממש
סתם, לא ממש הייתה לי סיבה. זה סתם היה מעין מקום לכתוב בו את השטויות שקרו לי
ביומיום בתור נער בן חמש עשרה, כי אז הפייסבוק לא היה נפוץ כמו שהוא היום.
אז כיום מלאו שבע שנים לבלוג שלי. אם הייתם מספרים לי אז שכשאהיה בן
22 וחצי ואמשיך לעדכן במסירות כזאת, מניח שהייתי צוחק. חשבתי שזה רק עניין חולף,
שאני צריך את הבלוג רק לתקופת התיכון הנוראית. אבל מסתבר, שגם היום אני ממשיך
להנות מלכתוב בו,היו לי כאן המון פוסטים. חלקם דפוקים חלקם מעניינים. יותר נכון,
רובם דפוקים אבל לא נורא כי דפוק זה טוב ומשעשע. את רובם גנזתי לארכיון של
הטיוטות.
סתם בשביל הנוסטלגיה, החלטתי להשים פה את חמשת הפוסטים הכי מוצלחים
שהיו לי עד היום :
שבע שנים
שבע שנים של בלוג. האמתי, שכשפתחתי את הבלוג הזה בהתחלה זה היה ממש
סתם, לא ממש הייתה לי סיבה. זה סתם היה מעין מקום לכתוב בו את השטויות שקרו לי
ביומיום בתור נער בן חמש עשרה, כי אז הפייסבוק לא היה נפוץ כמו שהוא היום.
אז כיום מלאו שבע שנים לבלוג שלי. אם הייתם מספרים לי אז שכשאהיה בן
22 וחצי ואמשיך לעדכן במסירות כזאת, מניח שהייתי צוחק. חשבתי שזה רק עניין חולף,
שאני צריך את הבלוג רק לתקופת התיכון הנוראית. אבל מסתבר, שגם היום אני ממשיך
להנות מלכתוב בו,היו לי כאן המון פוסטים. חלקם דפוקים חלקם מעניינים. יותר נכון,
רובם דפוקים אבל לא נורא כי דפוק זה טוב ומשעשע. את רובם גנזתי לארכיון של
הטיוטות.
בכל אופן, שיהיה לחיים. מאמין שהבלוג הזה יימשך עוד הרבה שנים כי
בתקופות מסויימות שפיכת המידע פה הייתה הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים. וגם
שכשהייתי למעלה תמיד שמחתי לעדכן פה, לפעמים בצורה מטופשת, פשוט העדפתי
להביע רגש חיובי מאשר לספר את הדברים החיוביים שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: