יום רביעי האחרון, שעה 20:30, שעת שיא בשק"מ הבסיסי. מעל לכ-50 חיילים מתגודדים בניסיון לקבל תשומת לב מהשקמ"יסטית המסכנה שבוודאי חושבת לעצמה בלב "למה לא אוגנדה".
אני בוחן את תכולת הסידקית. המון מוצרים יש שם, בעיקר חטיפים, ממתקים ושתייה מתוקה. אבל יש שם בצדדים מוצרים שבחיים לא שמתי לב אליהם, מוצרי צריכה בסיסיים האמתי שמוחבאים מהעין. יש שם דרגות, כיסויים לדיסקיות ואפילו משחת נעליים. הלכתי לצד השני של הדלפק של השק"מ, וגם שם גיליתי עוד מוצרים שבחיים לא שמתי לב אליהם. שם כבר היה מוצרי היגיינה בסיסיים, כמו שמפואים, סבונים ואפילו תחבושות היגיניות לנשים.
אני ממשיך לבחון ופתאום אני קולט מוחבא בצד ימין, חבילה של שלושה קונדומים של דורקס. חבילה שבחיים לא ראיתי בסופר פארם. בזמן שאני תוהה לעצמי מה פשר העניין ולמה לעזאזל מוכרים בבסיס צבאי קונדומים, ידידה ותיקה מתקילה אותי עם כאפה בעורף "מה קורה, גיי?" שואלת אותי. אני בוחן את העיניים התכולות שלה והפרצוף המחייך שלה, שלפתע עלה רעיון אדיר למוחי.
אני מצמיד אותה לדלפק של המוצרים ההיגיניים וצועק למוכרת בקול רם "תגידי, כמה קונדומים יש בחבילה הזאת? וכמה זה עולה?" תוך כדי שאני מחבק את הידידה במותן.
לפתע יותר מ-50 פרצופים מסתובבים אליי. "קונדומים? קונדומים? למה שתי אלה צריכים קונדומים?" ועוד לחשושים בסגנון נשמעים באפילה.
האם כל זה היה שווה בשביל בעיטה לביצים שחטפתי אחרי מספר רגעים?
אתם באים לפה הרבה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: