דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

הפלאפון שלי מצלצל ואני קולט משהו בלוח שנה שסימנתי וביקשתי שיתריע שבוע מראש. מסתבר שבידיוק בעוד שבוע מהיום הייתי אמור להשתחרר. אז כן, הארכתי את החוזה לעד סוף השנה אבל משהו בי מתחיל לפרפר כל פעם שאני קולט את התאריך שכל כך חיכיתי לו שיגיע.

הימים ממשיכים לעבור. אמנם באיטיות, האמת היא שעכשיו, כשהדעה שלי יותר אובייקטיבית אני יכול להגיד באמת שבבסיס הסגור הזמן טס לי יותר מהר. אבל לא בגלל שנהניתי, בבסיס סגור לא היה לי חיים ולפעמים הייתי הולך לישון בשמונה, ככה רק כדי שהשבוע יטוס מהר יותר.

אז משבוע הבא אני מצטרף לאגודת אוכלי החינם (ככה מגדירים אותם, לא?) והאמת היא שאין בי את התחושה שעברתי לצד האפל, כמו שטענו שאני ארגיש.

זה די בגידה בעקרונות כי בבסיס הקודם, כשהייתי מסתכל על הנגדים ורמת המשכל שלהם (באמת, בלי קטע של התנשאות) הבטחתי לעצמי שבחיים אני לא אהפוך להיות אחד כמוהם. היום זה השתנה ל- "אני בחיים לא יהיה מטומטם כמוהם" (מקווה שבהמשך זה לא יהפוך ל-"אני לא").

אז זהו, חודש מאי היקר סוף סוף הגעת, הבאת ניצוצות של תקווה והתחלה חדשה. מת שכבר החודש ייגמר ואקבל את המשכורת הראשונה שלי מזה שלוש שנים.