דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

ביום רביעי האחרון מחקתי את הפייסבוק.

זה היה אחד המהלכים הכי חכמים שעשיתי בתקופה האחרונה. החיים שלי לא היה מעבר לבועה וירטואלית עם אנשים וירטואליים, שהעדפתי לפעמים לבזבז את זמני בלשוחח איתם יותר מאשר לשבת ולבלות עם אנשים מחיי האישיים שקרובים אליי. החזרה שלי לישרא בעצם היא מה שמפצה על החוסר שיהיה לי בלי פייסבוק. יצא לי להכיר כאן אנשים הרבה יותר טובים מאשר האנשים שסבבו אותי בפייסבוק.

התקופה הזאת בלי הפייסבוק מזכירה לי את הימים שקדמו לו.. הימים שהיה לי מסנג'ר. אני חזרתי למסנג'ר אחרי שנים של הזנחה, כאשר ה"סטטוס" שיש לי במסנג'ר הוא "שפשוף נעים..." שכתבתי בבוקר הגיוס שלי... ממש מיושן. החלטתי להשאיר אותו עד ליום שיחרורי.

הדבר הכי טוב בישראבלוג שהוא בכלל לא השתנה. מהיום שבו פתחתי את הבלוג הראשון הראשון שלי יותר משבע שנים עד כיום הוא לא "השתדרג" ולא הפכו אותו למעין רשת חברתית מקולקלת כמו הפייסבוק והנענע. אני כבר לא חי מלייק ללייק, ואין פה איזה צ'אט מעצבן שאני מקבל התראה לפלאפון שלי כל שניה שמישהו שולח לי הודעה.

קצת חומר למחשבה.

התחשק לי משהו מתוק והיה רק שוקולד מריר בפריז. מרחתי עליו ממרח שוקולד נוטלה והיה לי אורגיה בתוך הפה.

זה ענק! 

עריכה:

"היי מותק, בת כמה את?"

"שש עשרה."

"שמונה עשרה? את ראשונה!"

"אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!"

"אני אוהב לשמוע לאן זה הולך, גיגיטי גיגיטי, גי-גה-טי!"