דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

אז הנה, עם כמה שהייתי סקפטי הצלחתי לעבור גם את הסמסטר קיץ ורשמית אני סטודנט שנה ג'. 

עוד שנתיים למנאייק, החלפתי תקליט או נגעתי בקיר או וואט אבר. 

רק שהשיט הזה ייגמר, אין לי כבר כוח. לא מסוגל לראות את המכללה הזאת יותר

ניתקתי קשר עם האמריקאית. בכנות, לא חכם להשקיע בקשר שמראש ידוע שהולך להיות מבוסס מרחק. לא מתכוון לטוס לשם, ולא מתכוון לשכנע להגיע לכאן. 

אז עכשיו שוב לבד לי :( 

אז הנה החלה לה עונת החתונות, 

שוב אהיה מוזמן לעשרים חתונות ושוב אסרב בנימוס למרביתם. במקרה שלא ארגיש נעים אשלח עם בן אדם אחר מעטפה עם שטרות ובמקרה אחר אפילו גם את זה לא. 

אני נשמע זקן ממורמר, אבל אני לא סובל חתונות. לא סובל את המסחרה שהאירוע הצנוע הזה הפך להיות, למימדים שלו ולמפלצתיות שלו. עם כל ההשקעה הכספית והאנרגיה שהזוג מוציא על מנת להעצים את האירוע, בסוף מבחינת רוב האורחים מדובר בעוד ערב חסר טעם.

"בקרוב אצלך". אני אפילו לא קרוב לזה. שלא נדבר על זה שבכלל לא בא לי להתחתן בכלל. חח

ממש הזנחתי את הבלוג הזה, תוך כדי ההתעסקות היום יומית שלי עם החיים השגרתיים והמשעממים שלי...

מי ער?