האם חיילים הם לא בני
אדם?
הפוסט הזה הוא מעין
פוסט תשובה לפוסט הזה.
בתור תלמידי תיכון
אני זוכר שכולם נכנסנו בנו מכל הכיוונים. המורים כל הזמן יצאו עליינו שהיינו
מפריעים וכמה שאנחנו אדיוטים שלא מצליחים לקרוא את החומר הנלמד. ההורים תמיד היו
מעבירים ביקורת, כאילו שהם שכחו בעצמם כמה קשה זה להיות תלמיד שצריך להיות עסוק
באלף ואחד מקצועות מגוונים (בין מדעים מדוייקים כמו מתמטיקה ופיזיקה למקצועות
הומאניים כמו תנ"ך וספרות), בעיות חברתיות, אהבה ראשונה וכל שאר השיט שמעסיק
תלמידי תיכון ממוצעים.
גם בעיתונות לא היו פוסחים עליינו והיו מפרסמים
כל מיני מאמרים של אדיוטים ממורמרים ששוכחים שתלמידי תיכון הם בני אדם.
במהלך שנתי האחרונה
בתיכון, כיתה י"ב, קראתי מאמר כזה, ומתחתיו הופיע כתבה על חייל מג"ב
שעצר שתי מחבלים במחסום שנשאו עליהם חומר נפץ. הכתבה כמובן שהייתה מלאה שבחים על
החייל האמיץ ואני שאלתי את עצמי את השאלה המתבקשת:
האם זה בדיוק ההבדל
ביניהם לבינינו? השנה וחצי הפרש בגיל? זה המרחק בין שבחים ומחמאות לירידות חסרות
הפסק?
שנכנסתי למערכת
הצבאית הבנתי דבר אחד : שגם בתקופת הצבא לא הפסיקו להתייחס אליי בתור ילד. אני
מספיק בוגר כדי להטיס מטוסים, לנהוג בטנקים ולהרוג מחבלים, אך עדיין ישאירו אותי
שבת בתור עונש על זה ששכחתי להוריד את האבק מהמשקוף של הדלת במסדר נקיון.
1.בתור חייל אין לי
כמעט זכויות: השירות הרפואי שאני מקבל מחורבן לגמרי, אני צריך לחכות שלוש ימים עד
שנקבע לי תור למרפאה, וגם כשנקבע לי הרופא בחוץ טוען שאם אין לי חום אין למה בכלל
להיכנס אליו כי אני לא יקבל כלום.
2.מי שמשרת בבסיסים
סגורים וודאי יודע כמה חרא האוכל שאפילו אניני הטעם הגדולים ביותר לא יגעו בו.
תמונה שצילמתי לגמרי לבדי
:
אפילו פליטים סודנים
מאפריקה לא היו מתקרבים לאוכל החרא הזה, שבסופו של דבר רובו הולך לפח כי החיילים
מבזבזים עשירית מהמשכורת שהם מקבלים כדי לאכול באגט עם שניצל בשק"מ.
3.בהקשר לסעיף למעלה,
"המשכורת" חרא. אני שם את המשכורת במרכאות כי זה בכלל לא משכורת, זה דמי
כיס. איך זה הגיוני שאברכים שלא עובדים, לא לומדים מקצועות ליבה, גורמים לנזק
כלכלי אדיר למדינה מרוויחים פי עשר משכורת מחייל ממוצע? אה והם ממש נחמדים שהם נותנים לנו תלוש בסוף
החודש. אדיוטים.
4.הסחבת. בשביל כל
דבר אני צריך למלא טפסים ולחכות חודש עד שבכלל יחשבו לחזור אליי. מעניין אם אני
צריך למלא טופס כדי לזיין את הכושלאמא שלהם.
5. חוסר ההתחשבות.
תמיד זה יגיע למצב שבסוף קורס/שלב, שיגיעו לשלב השיבוצים מי שירצה סגור יקבל פתוח
ומי שירצה פתוח יקבל סגור. תמיד דמיינתי את הישיבה של כל "הגנרלים"
בשולחן שלהם עם כיבוד קל מריצים דאחקות על כל החיילים הצעירים ובודקים איך
השיבוצים יוכלו בעצם להרוס להם את החיים. חוץ מאלה שיש להם קומבינות כמובן.
6.הקומבינות. בהקשר
לסעיף למעלה, בצה"ל רק מי שיש לו הרבה קומבינות יכול להסתדר. בגלל זה ידוע
שאם יש לך דוד רנ"ג אתה יכול להעביר את כל השירות שלך בסבבה. מי שאין לו
קומבינות יאכל הרבה, אבל הרבה, אבל הרבה חצץ.
7.חוסר הכבוד. פעם
(לפני עשרות שנים) זה היה כבוד להיות חייל בצה"ל, זה היה גאווה להתנדב בלי
שכר ולהילחם על מנת לשמור על בני עמי, על ההורים שלי, ועל הסבתות והסבים שלי. היו
זה ממש לא גאווה שאני יודע שמי שמספסר בי אלו פוליטקאים מושתנים עם כרס שהדבר היחיד
שמדאיג אותם זה הכיסא שלהם. ומי שמפקד עליי הם אדיוטים שלא אכפת להם מטובת חייליהם
והדבר היחיד שמעניין אותם זה הפנסיה שלהם והתנאים וההטבות שהם זוכים להם על חשבון
החיילים שמקבלים 380 שקל לחודש בזמן שהמחירים עולים בלי הפסקה.
כולם אומרים לי
תדחיק, כולם אומרים לי שלא נשאר לי עוד הרבה, לסחוב ולעבור, אבל בעצם , בשביל מה?
למה להעביר את השנים היפות שלי בשביל אנשים שאין להם טיפת כבוד עבורי? שבשבילהם
אני מספיק בוגר כדי להילחם ולמות, אבל לא מספיק בוגר כדי לקבל תנאים הולמים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: