דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

יש מגוון מאוד גדול של אפליקציות היכרויות מבוססות מיקום כיום. 

Tinder, Okcupid, וכו' וכו'...

האמת היא שהפעם הראשונה שהורדתי אפליקציה כזאת לשימוש הייתה לפני בערך שלוש שנים. מייד מחקתי אותה, ואחרי זה הורדתי שוב. ואחרי זה שוב מחקתי, ואחרי זה הורדתי שוב. וכו' וכו'. 

האמת היא שבאחת החזרות שלי דווקא "נדלקתי" על אחת האפליקציות.

על פניו זה ממש נחמד, אפשר לשלוח הודעות ולהכיר טונות של בנות בלי לצאת בכלל מהבית. נגמרו התקופות שצריך להתלבש יפה, שצריך לאזור אומץ, שצריך לבלוע רוק לפני שאתה זורק מהפה איזה משפט מפגר בבר בינוני ומקווה לטוב...

אז יצאתי לפגישות. היו נחמדות, היו טובות, היו לא משהו. אבל אף פעם עם אף אחת זה לא הרגיש שלם. תמיד גם אחרי שתיים או שלוש פגישות, התחושה הייתה שאני מפספס משהו יותר טוב שיש באפליקציה. גם כשהכרתי מישהי ויצאנו במשך שלושה חודשים. 

אז היום שהתפכחתי היה יום שגיליתי המון פרצופים מוכרים באפליקציה. לא. אני לא מדבר על בחורות מהחיים האישיים שאני מכיר שבמקרה ראיתי באפליקציה, אלא פרופילים שגם נמצאים באפליקציה הזאת מעל שלוש שנים ומתוך כל כך הרבה שיטוטים באפליקציה הם נראו לי מוכרים. מעולם לא פגשתי אותן. מעולם לא החלפתי מילה. אבל תמיד יש את הרגע שאני עוצר ואומר "הי, זאת ההיא".