החיים הם לא רק אה אה...

אני מדבר בטלפון הרבה אם חברים מהגרעין. כשאני חושב על זה עכשיו אז אני מדבר כל יום לפחות אם חבר גרעין אחד. שיחות ארוכות או קצרות. זה לא ממש משנה, העיקר לדבר. ושאנחנו נפגשים ישר מתחבקים. זה טבעי, לא ראינו אחד את השני המון זמן והתגעגענו ככה זה גם כשהולכים. כשיש מפגש של כל הגרעין אז במקום חיבוק אחד כבר יש שרשרת. אנחנו יושבים שעות ומדברים על הנושא שלשמו התכנסנו אבל גם על דברים אחרים. מכינים ארוחה ביחד, אוכלים, צוחקים. מנצלים כל רגע שלנו אחד אם השני.

עוד מאט זה הולך להעלם. חסל סדר שיחות טלפון ארוכות. אם כבר נדבר בטלפון אז זה יהיה רק אם נצטרך משהו אחד מהשני. כשניפגש לא נתחבק יותר, נגיד שלום וזהו זה, אולי גם זה לא. כשנהיה כולנו באותו מבנה כבר לא נשב ביחד במעגל כל היום אלא כל אחד בפינה משלו, אולי שניים ביחד אם יהיה כוח.

ואתם יודעים מה? זה טוב! בעצם זה מצוין!!! ביום ראשון אני מתחיל את השנת שרות. החל מיום ראשון אני אגור אם כל הגרעין ביחד. לא נדבר בטלפון יותר, פשוט לא יהיה צורך. נהיה אחד השני כל הזמן. נגור באותו בית, נהיה משפחה. לא נתחבק כל פעם שמשהו יכנס הביתה, זה לא הגיוני. גם היום אני לא עושה את זה בבית אם ההורים שלי. וכשאתה גר אם עוד 15 איש חוץ ממך אז סביר להניח שלא תשב איתם כל יום ביחד. מערכת היחסים שלנו הולכת להשתנות מקצה אל קצה. שום דבר ממנה לא יהיה כמו שהוא היה קודם. זה לא יותר טוב או פחות טוב, פשוט אחר.

בעוד שלושה ימים אני הכנס למערכת שבא אני הכיר כל אחד מאותם 15 איש כמו שלא הכרתי אף חבר אחר שלי קודם.נגור היחד, נעבוד ביחד, נוכל ביחד. זה מוזר, זה מפחיד, זה יהיה קשה. אני שמח מזה, מאוד מתרגש. כבר חודש לפחות שאני מחכה לתחילת השנת שרות. יש לי המון חלומות. אני מפנטז הרבה על מה שיהיה.  לדבר על שנות שרות אם אנשים אחרים דיברתי המון, אבל השנת שרות שלי היא שלי. היא תהיה אמיתית לגבי ולא סיפור מפיו של מישהו אחר. עוד שלושה ימים אני ש"ש באופן רשמי. אני עוזב את הבית למינימום שנה, מקווה שיותר. אני אחזור לקריות לעיתים רחוקות יותר. אני השתדל שזה יהיה לפחות פעם בחודש אבל אני לא בטוח בזה לגמרי. בעוד שלושה ימים אני מתחיל את החיים הבוקרים שלי. לדאוג לעצמי ולאחרים, לבשל, לעבוד. עוד שלושה ימים...