אני עייפה ואין לי סבלנות לכלום, ובא לי להרוג את כולם. ואני לא מבינה איך זה שאני מגיעה למצב כזה כשכל מה שאני עושה זה בר אילן ועבודה פה ושם. אז היו לי שלוש משמרות רצוף יום אחרי יום, והתחיל סימסטר קיץ, אבל זה לא באמת כזה ביג דיל יחסית למה שהיה לי במשך השנה. היו לי לימודים בתיכון, ובר אילן והתעמלות ועבודה ואיכשהו הסתדרתי עם הכל מצוין. והתקופה לפני הטיסה לצ'כיה הייתה בכלל מעבר לכל היגיון, ואם עברתי אותה בשלום למה אני נכנסת ללחץ מכאלה שטויות?
אז אולי היא צדקה,
אולי ההתעמלות היא זו שאיפשרה לי להשאר שפויה במהלך כל המירוץ הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
