קיבלת 240 במבחן אמיר !!! :-)

אלוהים, אני כ"כ שמחה, גם בגלל הפטור וגם מהציון עצמו שהוא גבוה ממה שציפיתי. אני יודעת אנגלית!!!

ולמדתי, לא הרבה אבל באמת וברצינות, התכוננתי נפשית לבמחן הזה ושיפרתי ב8 נקודות! זו הרגשה הכי נפלאה בעולם לדעת שהמאמצים שלך השתלמו. זה מעודד ונותן לי תקווה שמה שהיא אמרה באמת נכון וששום דבר ממה שאנחנו משקיעים לא הולך לזבל.

באופן כללי אני ממש חורשת את החיים בזמן האחרון. מתחילתו של סימסטר קיץ ו ועד היום ברוב מוחלט של השבוע הייתי באוניברסיטה כבר בב7.30. באמת למדתי מהלך כל הסימסטר, הגעתי לכל ההרצאות למעט שתיים או שלוש, הקשבתי וחזרתי על החומר. מיד אחרי שנגמרו הקורסים במתמטיקה התחילה תקופת מבחנים והמשכתי לבלות בבר אילן את רוב זמני. למבחן הראשון דווקא הייתי די מוכנה, וחבל מאוד שכנראה בכל זאת יהייה מועד ב'(אלא אם כן המרצה יחליט על איזה פקטור רציני). רק היום נגמר יהדות, וביום שני יש מד"ר. אמור להיות קל כי המרצה העבירה את הקורס בפעם הראשונה והיא לא ממש יודעת את החומר.

האמת שאני די נהנית מכל זה, רק שוב- אני מקווה שהמאמצים האלה ישתלמו. הם חייבים להשתלם. 

כי כרגע הם יותר טובים ממני, כולם פשוט יותר טובים, ווהם מזכירים לי את זה, שוב ושוב, גם אם לא בכוונה, בכל מבמחן שהם עוברים אותי, וכל פעם שהם מדברים על הצבא, וזה כ"כ לא פיר, זה לא אמור להיות ככה, אני לא באמת פחות טובה מהם. ומדי פעם אני רואה פה ושם ניצוצות של תקווה כשאני כן מצליחה משהו שהרוב לא, ואני כן מאמינה בעצמי ואני יודעת שאני יכולה וזה פשט כ"כ כואב לי לראות את כל האנשים האלה מעליי.

תחרותיות, תחרותיות, תחרותיות. אני לא מסוגלת לסבול מצב שבו אני לא הכי טובה. 

והאמת- הייתי עושה הכל כדי לעבור אותם.  

ונשארה עוד שנה, שנה אחת. הזדמנות אחרונה. אולי סוף סוף יכנס לי למוח שבשביל שהמצב הזה לא ימשיך אני חייבת להעמיד את התואר בראש סדר העדיפויות שלי.