ומה עם את עושה הכל לשווא?
מה עם זה לא שווא כלום?
את רוצה לצאת, אבל יודעת שהיא לא תתן לך.
אנה כבלה את זרועותיה סביבך כקורי עכביש, מחזיקה בך בכל כוחה.
ואת שונאת אותה, מתעבת אותה- אך ידייך כבולות.
אין לך כח לזוז, ואת כבר לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שנעלת את נעלי הבלט שלך.
הבטן שלך מסרבת לאכול, המוח שלך חושב בצורה מעוותת.
"אני כזאת חולנית...." את חושבת לעצמך.
"את חולנית!" מקללת בליבך את אנה,
אך היא לא מקשיבה. היא לא מניחה לך...
לא נותנת לך להכניס פירור לפה, כשאת רק מסתכלת על אוכל, היא מעלה לך את רפלקס הבחילה.
לפחות היא נותנת לך לשתות מים.
את מסתכלת במראה כל ערב, עושה מאמץ כביר וקמה מהמיטה...
פותחת את דלת הארון בחריקה מצמררת, שכאילו מכינה אותך למה שאת עומדת לראות.
צלעותייך כבר בולטות בצורה נוראה, ובטנך נצמדה לגב.
וכל ערב כשאת רואה את המראה הזה, אנה משתלטת על ראשך, על מחשבותייך, על קולך.
"כל הכבוד" היא ממלמלת.
ואת, חסרת אונים, שמחה בשמחתה.
-
בזמן האחרון בקרו בבלוגי המון בנות מבלוגי אנורקסיה, [אולי כי הכינוי שלי הוא 99% אנה, אבל אני לעולם לא אדרדר לדבר המגעיל הזה.]
בנות- תפנו לעזרה!
אתן צריכות אותה.
ליועצת או למנהלת, או אפילו להורים.
תלחמו בה, כי גם לאנה יש נקודות תורפה.
בהצלחה לכן, 3> .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת גיבנת.
