honey, im home

הכבוד שרחשו לך היה בלתי מעורער,

התפרסת בכל האזור כהלוחמת החזקה ביותר, הגיבורה.

עד היום הם מבקרים בקברך פעם בשנה.

בוכים, מתאבלים...

הם זוכרים איך יצאת לקרב, מגינה על כבוד העם, על כבודך.

לא היית מצויידת בציוד הלוחמה הטוב ביותר, ולא היה  לך נסיון,

אך יצאת, וכמובן,

הובסת.

הרי הם היו מנוסים יותר, מצויידים יותר.

דמך, שנשפך בשדה הקרב, הצמיח לפי האגדה פרחים גדולים ואדומים, כמה שנים אחרי המלחמה.

"שדות הגיבורים", הם קראו למקום, אך את לעגת להם מלמעלה.

השם שיצא לך, כל האבל הזה על מותך, כל האהדה הזו אלייך, נראתה לך מגוחכת, כאילו אין בה מן ההגיון.

אולי כי רק את ידעת, עד כמה את פחדנית, ההפך הגמור והמוחלט מכל הדימוי הזה שנוצר לעיניהם.

את ידעת שנחשבת שלאמיצה- רק כי פחדת לברוח.

-

אומץ הוא דבר יחסי, ולאגור אותו זה לא קל. אך ברגע שאגרתם מספיק אומץ, נצלו אותו,

כי רק הבדל דק מפריד בינו לבין הפחדנות.

לאחרונה נאלצתי לאגור אומץ לשווא, זה לא נעים כלכך , אבל משחרר.

אני גאה להגיד, שלא עברתי את גבול הפחדנות.

33>

 אה כן, ותודה על כל התגובות, באמת מחמם את הלב, עכשיו שאני כלכך צריכה את זה.