honey, im home

"אם אלה החיים,תחייה"

היא אומרת.. אתה לא מאמין.

אך ידייך כבולות, אתה רואה אותה עוזבת, מתלבשת מהר ומתניעה את המנוע המרעיש.

שותה לגימה אחרונה של קפה חסר טעם, ומניחה את הכוס בכיור.

תמיד ידעת שהיא היתה אובססיבית לסדר.

"צחוק הגורל,מה שנקרא." חשבת בלב...

כבר לפני כמה חודשים הרגשת את הקיר הזה מפריד ביניכם, מין ריחוק מצידה.

אם אלו היו הנשיקות הקרות, או המילים החסרות מתוכן.

"אני עוזבת." היא אמרה.

"אתה חייב להבין, אני מרגישה כבולה.

אני כלואה בקשר הזה, הכל כלכך מובן מאליו... "

"אני מבין." מלמלת בקול חנוק, ללא כל הבנה.

"אל תדאג, החיים נמשכים, אתה תמצא מישהי טובה ממני."

היא ניסתה לעודד אותך, בעודה כופה על עצמה חיוך עצוב.

כבר עברו שנים, והתחתנת. גרת בדירה מרווחת במרכז, ועבדת בעבודת חלומותייך.

היא צדקה, מצאת מישהי טובה יותר.

אך את הגופייה שהשאירה בטעות בארונך, לא זרקת.

"אם אלה החיים, תחייה."

-

ככה זה באהבה, אל תשאל שאלות מיותרות. כי כל מילה יכולה להפריד בין טוב-לאבדון.