מזוודות גדולות שכבו פתוחות על המיטה, ואת זרקת בבלגן גמור את כל הבגדים לתוך אחת מהן.
לתוך השנייה הכנסת ספרים, נרות, ואת אותו שמפו שאת אוהבת.
כל רסיסי הזכרונות נארזו כעת בשתי מזוודות גדולות ושחורות, מוכנות למסע.
לא רצית לעזוב, בכלל לא.
למעשה היית נשארת אם רק היית יכולה, אבל את יודעת שאת צריכה את הכסף.
בכל זאת, לא בכל יום מציעים לך את משרת חלומותייך בניו-יורק.
עברת בכל חדרי הבית, ספגת אלייך את כל המילים והרגשות שבין קיר לקיר,
עוברת ומלטפת, כאילו מדברת אל אותן חתיכות גדולות של בטון.
הגיע הזמן לעזוב, המונית הלבנה כבר חיכתה למטה, הנהג נראה חסר סבלנות.
"הטיסה לא תחכה לך!" האיץ בך.
סובבת את המפתח בחור המנעול, נפרדת גם מן הדלת.
בצעדים חוששים התקרבת אל המונית, וצעד אחד לפני פתיחת דלתה הלבנה, עצרת.
רצת במהרה וחיפשת את המפתח, סובבת אותו שוב בחור המנעול, אך הפעם לצד השני.
הנהג איבד את סבלנותו ונסע משם.
נכנסת אל הדירה האהובה והתיישבת על אחד הכיסאות.
נשמת את אותו ריח מוכר, ריח של בית.
הטיסה יכולה לחכות.
- - - - -
שוב, לתחרות הסיפורים.
זה מה שאת יודעת, או בעצם לא יודעת.רוצה או לא רוצה, זו אפילו לא השאלה.
יקרה או לא יקרה?
רק תקווי לטוב.תתפללי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת גיבנת.
