honey, im home

אף פעם לא חשבתי, שאני אצטרך לבחור.

זה אפילו לא בינה לבינו, כי הוא לא "אפשרות" בכלל, עדיין...

או שכן?

פאק, לפעמים אני לא מבינה אותו.

או שזה הרמזים הקטנים האלה, או מין התרחקות כזאת.

ואני? יושבת ומחכה מתי סוף סוף נגיע אל נקודת השיא, שאוכל לספר לך.

ואתה? אם רק הייתי יכולה לתאר את הבעת פנייך כשאני שולחת הודעה.

ואנחנו? אין אנחנו, בנתיים. ואני מתחילה לחשוב שלעולם לא נהיה.

אתהחייבלשנותאתהשםשליבמסןשלךבבקשהאנייודעתשאתהלאחושבשזהמשנהאבלאתהלאקולטאיךזהבעצםמשנההכל.בבקשה.

אתה יודע, אני עדיין מנסה לשחזר בזכרוני את הריח שלך, מהפעם ההיא בלשם בכיתה ז'.