זה מוזר, שחיכיתי לזה כ"כ הרבה זמן, המון זמן...
אתה לא הוא.
חשבתי על זה, דמיינתי את זה, אפילו עשיתי מאמצים בשביל שזה יקרה.
אתה לא הוא
וכשזה סוף סוף קרה, וקורה בעצם, אני לא מרגישה כלום.
אתה לא הוא
זה התחיל כשדיברנו שעות, ושאלת אותי עליו... [עניתי לך את האמת, כי אתה אפילו לא מתקרב לרמה שלו]
אתה לא הוא
ואז דיברו עוד ועוד, ועוד ועוד,ועוד קצת...
אתה לא הוא
אני לא יודעת איך זה קרה בכלל, אז אל תשאלו, אבל אנחנו ביחד.
אבל אתה לא הוא
ואיתך זה בטוח.
אבל אתה עדיין לא הוא.
אז נכון, לפעמים אתה אדיש, או לא יודע מה להגיד, לפעמים אתה מתנהג כאילו שאתה לא רואה אותי, ולפעמים "מה זה התעצבנתי
עלייך אתמול... "
אתה לא הוא
אבל איתך זה בטוח.
אתה לא הוא
אתה אומר שאני יפה, ומדהימה [אעלק], ו... כיף לדבר איתך.
אבל לא כמוהו
ואתה אוהב אותי, איתך זה בטוח.
אבל אתה לא הוא.
וכשאני איתך, אני לא מרגישה כלום. כשאתה מחבק אותי, אני לא מרגישה כלום.
אני נותנת לך הזדמנות, אני רוצה לאהוב אותך
אבל אתה לא הוא.
(גם הקטע הזה של 'מה שכולם אומרים עלייך' לא הכי עוזר, אולי... תהיה קצת תקיף יותר לפעמים?)
אז באמת שאני רוצה לאהוב אותך.
-אנה-
ועכשיו... חכמה יותר.