honey, im home

מה עושים?

אני רוצה, באמת. אבל זה כ"כ קשה, דמאט.

למה אני עושה דברים בלי לחשוב, מתוך "רחמים" ואח"כ מתחרטת עליהם?וכשבאה הזדמנות חדשה, כ"כ... מזמינה, אני משקשקת?מוזר נכון?

זה מוזר להרגיש את זה, אחרי ערב אחד.

ו... אוי למי שישאל.

- - - -

"לא אכפת לי לאן היא תלך, לחיפה, לחנה, או לקבר. רק שלא תהיה פה."

למה בכלל שמתי את זה במרכאות?

מיום ליום אני רק חייבת לעוף יותר מהבית הזה.

אני יודעת שזאת לא אשמתכם, אני אוהבת אותכם, אי שם. אבל חייבת לעוף.

- - -

שיט, סליחה שוב.

- - -

פעמיים בשבוע ים, זה יהיה פשוט.... נהדר.

הלוואי הלוואי הלוואי.

- - -

חייבת להחליט משו כבר, כי אתה כזה.... אתה.

וזה טוב.

-אנה-

זה היה בשנים 98-99 אם אני לא טועה.

ושוב, אוי למי שישאל.