ההבטחה הזאת הייתה מדהימה יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש. הצוות כ"כ השקיע, ואתם יודעים מה? עכשיו כשאני מסתכלת אחורה נהנתי אפילו מהישיבה הזאת בחול, ומההתעללויות של השכב"ג. אהבתי את ההרגשה הזאת של חוסר הידיעה, כשעניבת ח' קשורה על העיניים, מחכה להתחלף במקומה עם העניבה הירוקה והמהממת (!). הם אחד אחד מדהימים... אוחחחח הצוות הזה.
וקורס גולן?! גם כן מדהימים שכמותכם. לשבת שם איתכם, כולם בעיניים עצומות, מתרגשים, מנסים לנחש מי יושב לידך, לוחשים בשקט בשקט "עמית את עדיין שם?"
-~
כשהוא נכנס לחדר, התיישב לצידה על המיטה המכוסה בארגזים גדולים, הוא ראה את לחייה רטובות.
הוא לא ידע אם זה מדמעות או בגלל שהיה זה יום חם באמצע אוגוסט. הוא ניחש שהיא פשוט לא רוצה לעזוב.
~
הבית התרוקן פתאום, אבל זה טוב.
~
לא כתבתי כבר כמעט חודש, ואני מתביישת בעצמי. הדבר היחיד שאני באמת יודעת לעשות ואוהבת, ואני מזניחה אותו. לוקחת אותו כמובן מאליו.
~
הפעם זה כ"כ מסובך, כיזה שוב כאן, ממש כמו פעם, וזה רק הולך ומתחזק. אבל יש לך את החברים שלך, והם לא מתים עליי. ולי? רק השיחות הקטנות. מדי פעם לראות אותך. גם טוב. אםשמשבחוץרקלילאקרהייתליפתאוםעונהגםאםלאאנילי.
זהו... אני מוכנה להלחם עלייך. הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן, הפעם לא, שתקי הפעם כן, הפעם כן, הפעם כן.
כל הכבוד ,תשכנעי את עצמך, אולי אם תגידי את זה מספיק פעמים...
~
חופש מעולה לכולם, אני יודעת שלי יהיה...
אהה כן ואת. תודה לך. את פשוט הקרן אור שלי בזמן האחרון, תודה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת גיבנת.
