לשבת במעגל גדול, עם האנשים שאתה הכי אוהב.
להקשיב בשקט לכל אחד, להעלות זכרונות.
מילה גוררת מילה.
וכשמישהי לידי מתחילה לבכות, דמעה גוררת דמעה.
ולהקשיב לו, להקשיב ולהפנים כל מה שהוא אומר.
לנסות להבין שהוא עוזב.
לשמוע את הקול שלו רוטט בהתרגשות, גם הוא נקשר אלינו.
וכשהוא מסיים לדבר, לצפות בדמעה נוזלת מעיניו,ולהרגיש דמעה אחת אחרת, שמכילה בדיוק את אותו סיפור כמו הדימעה שלו, נוזלת מעינייך.
לרוץ אליו עם כל השאר, לעמוד ככה מחובקים מספר שניות,
משפחה אחת גדולה.
לחכות קרוב ל-4 שעות בשביל לדבר איתו, ולדבר איתו באמת.
לשמוע כל מה שיש לו להגיד עלייך, וכמה שהמילים שלו חיזקו אותך.
להגיד לו כל מה שאת חושבת עליו, כמה שאת אוהבת וכמה שתתגעגעי...
השנה הזאת נגמרה כ"כ מהר, ואני עוד מנסה לתפוס אותה, רק לסחוט את הטיפה האחרונה לקראת הסוף.
תופסת בכל הכוח, בידיים, בשיניים.
אך זה חסר תועלת... הזמן בורח כמו בשעון חול. כל גרגיר בעל משמעות, והכל ביחד -השנה הכי טובה בחיים.
אין לי מילים לתאר כמה שאני אתגעגע אליו, כמה שהוא יחסר לי. כל הזכרונות שלי איתו קשורים יחד בצרור גדול ופועם, עוד חי מבפנים.
הייתה לו השפעה כ"כ גדולה על חיי, כל מה שהוא העביר והנחיל.
אף אחד, אבל אף אחד, לא היה יכול לעשות את זה בצורה טובה יותר.
ואני? מסרבת לשחרר.
את השנה הזאת, שטסה לי מול העיניים. מרגישה כאילו הייתי שם, חייתי כל רגע.
וכל השמחות, כל העצב, כל האכזבות, האהבות, כל הסליחות והטעויות, קיבלו משמעות אחרת.
הן צפות מעל ראשי באוויר, ואני מעיינת בהם כמו בדפיו המצהיבים של ספר מרתק, אחד מאותם ספרים שאפשר לקרוא שוב ושוב ושוב...
הגיע הזמן לשחרר, להפרד. הוא עוזב, השנה נגמרה, אני עוד כאן.
הגיע הזמן לסחוט את הטיפה האחרונה, ולהצפין אותה עמוק במעמקי הלב והזיכרון.
לעשות 'רענן' לקראת התחלה חדשה,
ובנתיים,
למצות את הקיץ.
שיהיה לכולנו קיץ נפלא,
-אנה. נפרדת, אוהבת. (וכבר מתגעגעת. ) -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת גיבנת.
