honey, im home
You are, you are, you are, you are You are,you are
And nothing else compares
|
 כינוי:
גברת גיבנת. מין: נקבה MSN:
dont need youתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
סוף הוא לא תמיד התחלה של משהו חדש.
עכשיו שאני יודעת מה את באמת חושבת עליי... ואת כל האמת,
אני רוצה להגיד לך שאת פשוט עלובה.
הבלוג נסגר.
החלטתי שאני רוצה להשקיע זמן ומאמץ בדברים אחרים, כמו ריקוד למשל...
אני לא יודעת אם זה לתמיד, או אולי רק לזמן מה.
מה שאני כן יודעת, זה שאני כועסעת עלייך, ומאוכזבת.
נו באמת, את באמת חושבת שאת יותר טובה ממני?!
[אתם יכולים לחשוב שזה בא מתוך מקום של שחצנות, לאכפת לי.
אתם כולכם על הזין שלי.
כי אני יודעת על מה אני מדברת.... והעיקר הוא שאני מבינה את עצמי.]
עכשיו הבנתי מיהם האנשים שבאמת יעמו שם לצדי ואני מודה להם.
תזכרו:
לא על כל דלת שנסגרת נפתח חלון חדש, לפעמים הדלת פשוט נסגרת ואין דרך חזרה.
אז....
שלום ולא להתראות
-לבנתיים-
3333> ובפעם האחרונה, אנה.  | |
חוסר מעש.
באמת שהיה לנו טוב.
וכמה שצחקנו, אתן זוכרות?
היינו פשוט יושבות ומדברות... יושבות וצוחקות....
בטחנו אחת בשנייה,
החזקנו אחת את השנייה,
והכי חשוב- היינו יחד.
כמה שזה דפוק, כל זה נעלם.
כל שרידי החברות נעלמו והשאירו רק ניחוח מתוק של זכרונות.
ואי אפשר לתאר במילים כמה שאני מתגעגעת לזה.
ואני מתביישת להגיד שוויתרנו,
לא נלחמנו.
ובעצם, שלא מנסים לא מצליחים.
אז תגיד לי אתן, למה לאזעזל לא ניסינו?!
החברות הזאת כלכך חסרה לי, לדעת שיש מישהי שתגבה אותך ותשמור עלייך בכל יום, בכל שעה, בכל דקה.
אתן שקוראות את זה, יודעות על מי אני מדברת. כן..... עליכן. בעצם עלינו, שהיינו חברות הכ טובות, ועכשיו כל זה שואף לאפס. אני מקווה שאתן כמוני, רוצות לנסות להחזיר את זה שוב, כי כמה שתנסו להכחיש... אתן יודעות מי אתן. אז.... כדאי שנתחיל לפעול, ומהר. 33>
 | |
i made it
"אני אכניס אותך לצעירונת,
אבל את תצטרכי להוכיח את עצמך"
הו, אני אוכיח.....
:]
ובנתיים- טנקס.
33>  | |
הפכים.
לפניי כמה זמן זה היה בסדר.
למרות שגם לפניי כמה זמן היית די אדישה אלי, זה עוד היה בסדר.
ואהבתי אותך, אהבתי כלכך.... בטחתי בך ונהנתי איתך,ודיברתי איתך, וצחקתי איתך.
פתאום, את אדישה כפי שמעולם לא היית.
פתאום, אני מרגישה קרירות ממך, בכל תזוזה בכל מעשה בכל מילה.
זה כך רק איתי.
אם אחרות את קופצת, צוחקת, אם אחרות את בסדר.
אז,
מה לאזעזל קרה?!
אני באמת חושבת שאולי כל הזמן הזה היה לשווא, ואני צריכה למצוא את עצמי מחדש.
לא את עצמי, יותר את החברים שלי.
או יותר נכון- את החברות.
  
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
