honey, im home

מחטטת עמוק בתיקיות המוזיקה, שולפת את השירים שהכי בא לשמוע עכשיו, אחרי הליכה.

לא מתעצלת, עושה פלייליסט ענקי וטוב, מדליקה קטורת.

וככה, עם העשן באוויר, תוך כדי שיחות סתמיות במסנג'ר, הכל מתבהר.

השיחה איתך גרמה לי להבין כמה אני צריכה אחת כזאת, וכמה שהיא חסרה לי.

אני באמת באמת באמת צריכה אחת כזאת. (ושלא נדבר על רוצה.)

- - -

קצת אבודה, ולא מרוכזת. לחוצה, ולא מספיקה...

עייפה, אבל לא רוצה ללכת לישון, מחזיקה ערה עד מאוחר תוך כדי שיחות במסנג'ר שגורמות לי לצחוק, אולי הן מועילות אפילו.

רוצה סדר, רוצה לסדר, אבל לא עושה את זה. רוצה לעמוד על שלי, אבל לא נגדך.

רוצה להפתח, לצחוק, לא לחשוב. רוצה יחס הדדי, כמו אלייך.

אחח, אולי זה רק הצינון מדבר.

(אולי לא.)

- - -

צריך לצאת מזה, לאט לאט... ובנתיים להדק קצת את החגורות.

צריך להחליט, אבל לא להתפשר.

הייתי רוצה לא לשמוע את כל זה, לא לדעת.

שהכל פשוט יסתדר לפתע, וכולם יהיו בסדר.

הייתי רוצה שזה לא יהיה כואב, או אכזרי. ויוביל רק לאושר.

הייתי רוצה שזה יהיה קצר ומהיר.

הייתי רוצה שזה לא יפגע בך, או בו. נכון שאיבדתי את הכבוד, אבל אני בכל זאת מרחמת עליו.

הוא בן אדם, אחרי הכל. יש לו פשוט השקפות קצת שונות [ומוזרות.]

הייתי רוצה שמפה, רק נעלה.

הייתי רוצה שתמיד יהיה סדר, ונוחות. שהכל יהיה יפה כלכך, ממש כמו אצל אחרים.

הייתי רוצה משהו אחר, מההתחלה.

הייתי רוצה את אותו הדבר.

תמיד זה ככה, רוצה את הכי טוב.

אם תמיד אסתכל על מה שאין בך, אפעם לא אהיה איתך.

ההוא לא יודע לנגן על גיטרה, ההוא לא מתלבש כמו שאני אוהבת.

ההוא פאג, וההוא- כלכך שונה ממני.

ובכלל, מי אמר שזה הדדי?

עצוב כמה שזה שטחי.

תמיד אומרים לכם להסתכל על הפנימיות, על ה"יופי הפנימי".

והפנימיות שלך מדהימה (לפעמים), אבל החיצוניות, החברים שלך, הכל כלכך שונה מהעולם שלי.

(ואפילו לא יכולתי לשמוע עד הסוף את השיר ששלחת לי.)

עצוב כמה שזה שטחי,

עצוב שכלכך אכפת לי מדעות שאופפות אותי, אבל מכל הדעות. (חוץ מהזאת שלי, היא משחקת חלק קטן.)

עצוב שאני תמיד חושבת על זה שיכול להיות מישהו יותר טוב, משהו יותר טוב.

עצוב שאני שואפת לגובה שאין לי אפשרות להגיע עליו, כי אני לא יכולה להגיע לבד.

עצוב כמה שזה שטחי,

עצוב כמה שאני שטחית פתאום.

עצוב שצריך שניים בשביל לרקוד טנגו, ואתה בכלל לא יודע את הצעדים.