כמו גדול , אני חוזר לכתוב בבלוג.
לא הפסקתי בגלל ההורים שלי , לא הפסקתי בגלל שאין לי כח ,
הפסקתי כי זה היה מקור לצומי.
כן כן , צומי. טוב מה אתם מתפלאים? מה אני לא צומי?!
טוב אז כנראה שאני עכשיו צריך לכתוב דברים מצחיקים.. או שלא?
אני לא יודע אם לחזור לכתוב דברים וואנבי מצחיקים או לכתוב דברים אמיתיים\עצובים משהו.
או שאני אכתוב באנגלית? אני חושב באנגלית , חולם באנגלית.. אולי כדאי לי?
אולי אני פשוט אסתום את הפה ואנסה להצחיק אכתם כרגיל בעוד פוסט קטשי?
בסדר. החלטתי.
"מה קורה חזרתי בענק ואני בא להצחיק כמו המאגניב שאני , למה אין לי מה לעשות בחיים
החיים שלי חרא ואני שונא את כולם , איך זה? אהה?!"
לא , סתם.
החיים שלי לא חרא ואני אוהב את כולם. טוב חוץ מאת עצמי.
ואולי אני כן אוהב את עצמי? טוב נו , כן.
אני כנראה גרמתי לכם לצחוק בפוסטים כשהבלוג שלי היה קיים לפני כמה זמן.
זה גרם לי להרגשה טובה שיש אנשים שקוראים מה שאני כותב.
וזה מעלה לי רעיון. אולי אני אעשה שני בלוגים? אחד לכתיבה יצרתית ואחד קומי?
הרי (לא לצחוק מהמילה הגבוהה. האמת היא שככה אני באמת חושב. רק באנגלית.) יש לי סיפורים
שכתבתי , ויש לי עוד מה לכתוב.
ולעומת זאת , אנשים לא ירצו לקרוא סיפורים נדושים שמלמדים
על החיים ועל מה קורה לאנשים. ירצו אלה שירצו , אבל הם יהיו פחות מאלה שיראו בבלוג הקומי.
אולי כדאי לי לעשות בלוג קומי עם סיפורים מדי פעם? אבל אז אנשים יחשבו "אוי אין לי כח להתחיל
לקרוא עוד סיפור. שיעשה פוסט קומי ואז נדבר." ואלה שיקראו יתרגשו\ לא יתרגשו, יחכו לזה יותר
מדי ויידרשו עוד סיפור. הרי אני לא יכול לכתוב סיפורים לפי דרישות , אני כותב אותם כל פעם
שאני חושב על משהו סתמי כמו פרסומת לחלב עזים במזרח התיכון. האמת היא שככה נוצר המונולוג
הראשון שכתבתי. רובכם בטוח קראתם אותו בגלל שדחפתי אותו לתחת שלכם וצרחתי "תקראו
יא בני זונות או שאני ירסס את הכלב שלכם בספריי חוטים!!!!!!!!!!"
טוב אז אני אעשה את זה. עד כמה שיהיה לי קשה ועד כמה שאני לא רוצה לעשות את זה עוד פעם,
להתחיל לעדכן , להתחיל לעשות ריפרשים כמו מטורף ולחכות לעוד תגובה מזדיינת ,
אני אעשה את זה.
בואו נתחיל בפוסט הזה. מחר או עוד כמה שעות אני בטוח אכתוב עוד אחד.
בטח פוסט קומי.
ואני זוכר את המנהג שלי להגיד לכם לכו תזדיינו בסוף כל פוסט או משו כזה.
לכו תזדיינו.
(:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
