סוחר אחד שלח את בנו ללמוד את סוד האושר מפי האדם החכם בעולם.
ארבעים יום וארבעים לילה הלך הבן במדבר עד שבא לבסוף אל טירה יפה על ראש הר. זה היה מקום מגוריו של האיש החכם.
גיבורנו נכנס לאולם של הטירה וראה שם פעילות רבה : סוחרים באים והולכים ,אנשים משוחחים בפינות , תזמורת קטנה מנגנת נעימות שקטות ושולחן מכוסה מגשים מלאים באוכל הטעים ביותר באותו חלק של העולם. האיש החכם שוחח עם כל אחד , והצעיר נאלץ לחכות שעתיים עד שהגיע תורו והאיש התפנה אליו.
החכם הקשיב רוב קשב לדברי הצעיר על מטרת בואו , אבל אמר שאין לו פנאי כרגע להסביר לו את סוד האושר.
הוא הציע לו לסייר בארמון ולחזור בעוד שעתיים.
"ובינתיים יש לי בקשה אלייך" , אמר החכם.
הוא נתן לצעיר כפית בידו , ויצק לתוכה שתי טיפות שמן.
"בשעה שאתה מסייר , שא איתך את הכפית הזאת ואל תניח לשמן להישפך."
התחיל הצעיר לעלות ולרדת במדרגות הרבות שבארמון , וכל אותה שעה לא גרע עין מן הכפית.
אחרי שעתיים חזר אל החכם.
"ובכן," שאל החכם , "ראית את השטיחים הפרסיים בחדר אוכל שלי? ראית את הגן שנדרשו לו לגנן הראשי שלי עשר שנים ליצור אותו? ראית את כתבי היד העתיקים בספרייה שלי?"
הצעיר היה נבוך , והודה שלא ראה דבר. דאגתו היחידה הייתה שלא לשפוך את השמן שהפקיד החכם בידו.
"אם כן , חזור ושים לב לנפלאות העולם שלי," אמר החכם. "אין לבטוח באדם אם אין מכירים את ביתו."
רווח לו לצעיר. הוא לקח את הכפית וחזר לשוטט בארמון , והפעם הסתכל בכל יצירות האמנות על התקרות ועל הקירות. הוא הסתכל בגנים , בהרים שמסביב , ביופיים של הפרחים , והתרשם מטוב טעמו של מי שבחר את כל אלה. כשחזר אל החכם סיפר בפרוטרוט כל מה שראו עיניו.
"אבל איפה טיפות השמן שהפקדתי בידך?" שאל החכם.
הצעיר הביט בכפית שבידו וראה שהשמן איננו.
"אם כן , יש רק עצה אחת שאני יכול לתת לך, " אמר החכם באדם.
"סוד האושר הוא לראות את כל נפלאות העולם , ולעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית."
טוב טוב אני לא אשקר. זה לא שלי.
זה של פאולו קואלו. שם מפגר לגמרי אבל בן אדם חכם והזוי.
"האלכימאי".
יפה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
