אני צילמתי..

"למה את כ"כ אובססיבית לספר הזה?"

אז כן, פיתחתי, איכשהו, לא מובן איך, אובססיה, ועוד למה? לספר.
מי שמכיר אותי, יודע שאני אף פעם לא קוראת ספרים מהרצון שלי, ואף פעם לא נהנת מהם, אבל הפעם קרה לי משהו שונה. שונה ממה שאי פעם קרה לי בחיים, ושונה אי פעם ממה שקורה לאחרים כשהם קוראים ספר. כבר כשהתחלתי לקרוא את הספר הראשון לא נחתי, החיים שלי היו הספר. קראתי, ולא הפסקתי עד שהייתי צריכה לישון, ואז למחרת הייתי ממשיכה. כשסיימתי את הספר התבאסתי, כי רציתי עוד ממנו, כמו סמים, קשה לי בלי הספר הזה. ורק אחרי כשבועיים קיבלתי סוף סוף את הספר השני. ואז החיים שלי שוב היו סביב הספר הזה, חזרתי הביתה, אכלתי, וקראתי את הספר עד שפתאום ראיתי שחשוך מהחלון, ונזכרתי שיש לי שיעורים. בבית ספר, הייתי יחסית מנותקת, לא מבינה למה כ"כ. אני יודעת שאני נשמעת כמו איזה פריקית מוזרה, חסרת חיים. התאהבתי בתוכן, באווירה בדמויות, בספר עצמו. ולמה אני ככה?
הספר שינה לי את המבט לחיים, ופתאום קלטתי כמה דברים שלא שמתי לב אליהם כ"כ. הייתי צריכה קצת 'אקשן' בחיים, כי הייתי משועממת כל הזמן, והספר איכשהו, נתן לי 'אקשן' בחיים, רק שזה היה בדימיון כמובן. ואז פתאום ראיתי את עצמי, ריקה, משעממת, חסרת חיים. פשוט ראיתי את החיים שלי כחסרי תועלת. ואני לא מתכוונת מהמובן של 'החיים שלי חסרי תועלת, רע לי, בא לי למות!' בכלל לא, מהמובן של, החיים שלי חסרי תועלת, משעממים ולא קורים בהם דברים מעניינים. אז ניסיתי למצוא פתרון לבעיה הזאת, ושום דבר לא מצאתי. חשבתי על לנסות למצוא לי איזה תחביב, אולי לנגן? אבל פשוט ראיתי שלנגן לא ישנה לי כלום, עדיין יהיה לי משעמם. אפילו מבחנים ולחץ בבית ספר לא יגרום לי להפסיק להיות משועממת, ניסיתי לחשוב על ספרים לקרוא, אבל מצד אחד, יכול לקרות לי אותו דבר כמו הספר הזה, מצד שני, אני לא רואה את עצמי קוראת ספר אחר ונהנת ממנו כמו שנהנתי מהספר הזה, ועכשיו כשאני חושבת על זה קצת, אולי אפילו אנשים חדשים בחיים לא ישנו הרבה. הכל פשוט משעמם. אני חושבת על העתיד ורואה שהכל משעמם.
אני צריכה משהו מעניין בחיים, ואני לא מוצאת אותו.

למעוניינים, הספר הוא Twilight הספר הכי יפה שקראתי עד עכשיו.(:

אה כן, אני מקווה שהיה לכם צום קל וגמר חתימה טובה .