מספיק שאני לבד רוב הזמן. אבל לפעמים אני פשוט רוצה להיות לבד, קצת חופש מכולם, קצת שלווה ושקט.
ניסיתי לקחת כמה חופשים מידי פעם, לזמן ההתבודדות שלי לבד, ובכל זאת כשחזרתי מהחופשה הרוגע נעלם.
אך לפעמים כשהייתי כבר מלא זמן לבד, התחיל להימאס לי. כל דבר קטן שהיה נראה פעם גדול בשבילי נראה כ"כ פעוט וחסר חשיבות.
והכל נראה, משעמם מידי.
התחושה של הרייקנות חזרה, של החוסר תועלת, והפעם היא הביאה איתה סחרחורת.
ואולי הקשר של החוסר שתייה קשור לזה, או הבעיות הנפשיות הדפוקות שלי.
אבל כמה שאני מנסה להשתנות, אני נשארת פסימית, ונשארת אדישה, והראש שלי מתפוצץ והכל מטושטש.
אז לקחת כדור אדוויל שיעלים את הכאב עוזר, אבל הכאב חוזר כל פעם מחדש,
בדיוק כמו השגרה והרייקנות המשעממת הזאת.
הולכת לישון,
להיות מחוסרת הכרה,
כי זאת הרגשה יותר טובה.
אני הדפוקה היחידה שככה,אה?