אני צילמתי..

לימור היא החברה הכי טובה שלי. היא בן אדם שאין לו אוייבים. כולם אוהבים אותה. אף פעם לא הבנתי מה כ"כ מפריע לה, כי הכל נראה אצלה מושלם. היא נראת טוב, והיא רזה. אני תמיד לצידה, ותמיד תומכת.

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 14.2.08

פוסט: לפעמים

לפעמים, הכל נראה כ"כ פשוט,

לפעמים, אני חושבת שאני אצליח ובגדול,

לפעמים, אני מאמינה בעצמי,

ולפעמים? אני טועה.

תגובות:

עדידוש- את כותבת ממש יפה!! ותאמיני לי שהכל יהיה בסדר גמור(:

רועי- נכון, את טועה, כי הכל יהיה טוב[;

לולו 22- את כזאת מפגרת. תמותי.

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 18.2.08

פוסט: אני שמנה.

אני מרגישה רע, כאילו כל דבר אצלי הוא פגם אחד גדול שאי אפשר לתקן.

דיברתי עם ליהי, החברה הכי טובה שלי, והיא אמרה לי שאני לא ממש צריכה.

"לא ממש".

דיברתי עם רועי, החבר שלי, והוא אומר לי שאני הכי יפה בעולם, ואני לא צריכה לדאוג, ולהפסיק לחשוב ככה.

אבל למרות כל השיחות,

אני מרגישה שמשקרים לי בפרצוף.

מה לעשות? ]=

תגובות:

ליהי- את מהממת הפסיקי.

רועי- אני לא משקר! אני אוהב אותך3>3>3>

לולו 22- את צודקת, את שמנה, וכולך פגמים. איכס, את מגעילה אותי. אני אומרת את זה לטובתך...איככ..

עדידוש- את נראת בסדר גמור, אני לא רואה אצלך שום פגם! באמת שלא! את מושלמת(:

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 20.2.08

פוסט: 1..2..3.. ומתחילים!

החלטתי שאני מתחילה דיאטה. למרות מה שרועי אמר, ליהי בכל זאת אמרה "לא ממש", ויש הבדל גדול בין לא ממש צריכה, לבין לא צריכה!

והיום גם המורה לספרות הסתכלה לי על הרגליים במוזריות...כאילו אני ממש שמנה! זה ממש מעליב ]=

אז מה יש לי לתפריט לחודשים הקרובים?

ארוחת בוקר- לא אוכלת..מי צריך?

ארוחת צהרים- סלט.

ארוחת ערב- תפוח.

אחלו לי בהצלחה!

אוהבת, לימור.

תגובות:

רועי- הפסיקי עם זה, באמת, את עוד תהפכי לאנורקסית! פה בשבילך מאמי 3>

לולו 22- כל הכבוד, אבל את עדיין אוכלת מלא!!! כאילו באמת! את באמת קצת...שמנה..........ומכוערת.

עדידוש- שהלולו הזאת תסתום. את פשוט רזה, יפה, מהממת! באמת שכן.....אני אדאג לזה שתאכלי! הפסיקי באמת, רועי צודק.

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 1.3.08

פוסט: בסדר..

התחלתי עם הדיאטה שלי..והורדתי קצת..אני במקום ארוחת צהרים, אוכלת תפוח. 2 תפוחים ליום..

אני מקווה שהכל יצליח ובסופו של דבר הכל יילך טוב! (:

ואני לא אנורקסית! וחוץ מזה לפי התגובות...אני שמנה.

עדיין בדיכאון.

לימור.

תגובות:

ליהי- בהצלחה!

עדידוש- את לא שמנה! קלטי! והפסיקי עם זה! את אוכלת ממש קצת. את נעשת אנורקסית. ואת רזה באמת! רק אל תאבדי את עצמך...אוהבת אותך 3>

לולו 22-הווו...אני רואה שהתקדמת קצת, אבל אני עדיין רואה כמה שומנים..זה באמת מגעיל..הפסיקי ללבוש את המכנס השחור הצמוד הזה, זה מבליט לך הכל..איכס בא לי להקיא.

רועי- אני צריך לדבר איתך, דחוף.

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 20.3.08

פוסט: עוד יהיה טוב..

אז הצלחתי להוריד בינתיים רק 8 קילו..

עוד 10 קילו נשאר...נראה לי..

אני חסרת ביטחון עצמי.

אבל חברים! אני לא אאבד את עצמי, רק תפסיקו להתערב לי בחיים.

עדי ורועי באו לאמא שלי וסיפרו לה מה שאני עושה.

אף אחד לא קולט כלום.

עזבו אותי,

לימור.

תגובות:

לולו 22 - נכוןןןןן כי את כזאת מגעילה,שמנה ומכוערת! כל הכבוד על ה-8 קילו..אבל באמת? את חושבת שזה מה שישנה....?!

רועי- לימור, את צריכה עזרה.

ליהי- אני מקווה שהכל יהיה טוב(:

עדידוש- רועי צודק. דברי איתי דחוף, תפסיקי לסנן!

כותרת הבלוג: המערה שלי

בלוג: 466678

כינוי: לימור.

תאריך: 10.4.08

פוסט: פסח..למה חוגגים את החג הזה בכלל?

הייתה לנו ארוחת פסח, ואמא שלי ניסתה להכריח אותי לאכול..אכלתי, אני יודעת, אני חלשה.

אבל אחר כך הלכתי לשירותים להקיא את הכל. אני חושבת שנשאר קצת.

בכל זאת הורדתי בינתיים עוד 4 קילו.

אבל לא יודעת, כל פעם שאני יורדת,  אני מרגישה שמנה יותר ויותר.

עדי! רועי! לא רוצה לדבר איתכם.

הפסיקו להתערב בחיים שלי!

עד כאן,

לימור.

תגובות:

רועי ועדי- לימור! תעני לנו..

ליהי- אני תמיד פה בשבילך!

לולו 22- יופייי אההה עכשיו את מתחילה להקיא...כל הכבוד חמודה שלי..איכס...היית מתה...בלעכס..את כזאת דוחה!

דמעות ירדו מעיניי, לא האמנתי שזה קורה, לא האמנתי שזה יקרה. רציתי שיעירו אותי מהחלום הנוראי הזה, ולדעת שכל זה, זה סיוט. פתחתי את המחשב, וכתבתי בבלוג שלי.

כותרת הבלוג: עמוק שם.

בלוג: 478699

כינוי: ליהי

תאריך: 15.4.08

פוסט: היא

היא הייתה מהבנות האלו שכולם אהבו. היו לה הישגים טובים מאוד בבית ספר, היא הייתה טובה בהכל.

אני, תמיד רציתי להיות איתה, הייתי החברה הכי טובה שלה, אהבתי אותה. קינאתי בה.

היא נראתה טוב, היא הייתה רזה, מאוד. היה לה חבר, היא כולה הייתה מלאה במתיקות ושלמות.

אבל עכשיו,

היא נעלמה.

הילדה הטובה והחמודה הזאת,

כבר לא פה.

ורע לי.

ואני רוצה לומר לה,

ולספר לה,

כל מה שאני חושבת.

אני רוצה לומר לה,

כמה שהיא יפה,

כמה שהיא מיוחדת,

כמה שהיא נחמדה,

כמה שהיא טובה.

אבל, לא,

היא לא פה.

תמיד אהבתי אותה,

תמיד אוהב אותה,

מתגעגעת אלייך, לימור,

ליהי,

שידועה גם בשם לולו 22. 

הבטתי בפוסט למשך כמה דקות. ניגבתי את דמעותיי, ומחקתי את הפוסט כדי שאף אחד לא ידע, שבגללי, לימור שלנו, נעלמה.

***

מה אתם חושבים?(:

מעצבן אותי, כששופטים אותי, וחושבים עלי דברים שהם לא נכונים.
מעצבן אותי, כשמחליטים עלי דברים, אם אני אוהבת משהו, או אם אני שונאת משהו.
מעצבן אותי, כחושבים שמכירים אותי יותר טוב מאשר שאני מכירה את עצמי, כשפשוט, לא.
מעצבן אותי, כשקובעים עלי עובודת, שאין לי מושג מאיפה הגיע לעבודות הללו.
מעצבן אותי, כשאומרים לי שאני שונה בבלוג מאשר כשאני במציאות, כי פשוט לא מכירים אותי.
מעצבן אותי, כשאנשים מחייכים אלי ומסתכלים עלי, ואין לי מושג מה הם רוצים ממני.
מעצבן אותי, כשחושבים שאני אומרת דברים סתם, כשאני באמת מתכוונת אליהם.
מעצבן אותי, כשמדברים עלי.
מעצבן אותי, כשלא מנסים להכיר את האני האמיתית.

ודבר אחרון, הפסיקו לעצבן אותי.

וכל זה בא מדבר אחד, שאתם קוראים בבלוג שלי ופתאום חושבים "היי! היא לא כזאת מטומטמת כמו שחשבתי שהיא"