הפוסט הזה כל כך לא רצוי פה, זאת אומרת כן סוף סוף מצאתי במה למלא את הבלוג שוב אחרי כל הפוסטים הלא הכרחיים\הלא רצויים\הלא באמת פוסטים.
סוף סוף יש פוסט אחרי שאני כל כך הרבה זמן הייתי זקוקה לזה וכל הזמן הזה אני חשבתי נו מתי הוא יגיע ועוד עכשיו לנסות אותו על העיצוב החדש שאור3> הכין לי.
אז שמחה? לא יודעת לא בטוחה האמת, כי אני מרגישה שזה נושא טיפשי.
אני אוהבת להתלונן ואני אוהבת לקטר אבל מה הטעם בזה שוב למרות שאני שמחה שמתחילה לה תקופת אנרכיה חדשה לה (אני מקווה).
Don't loos hope evrything will be ok sooner or later
אני חושבת אישית שהוא נאמר יותר מידיי פעמים.
אם זה על ידי במיוחד,
אם זה לאנשים אחרים,
אם זה לעצמי שאני אדע בתת מודע,
אם זה אנשים אמרו,
ופשוט אמרו את זה כבר יותר מידיי פאקינג פעמים.
אז זהו רוצים לדעת מה יהיה בסופו של דבר?
בסופו של דבר משעמם!
כל ויהיה טוב זה משעמם!
דאמ איט למה ציפיתי בדיוק?
לדברים חדשים?
אז אין.
לחוויות חדשות?
אין.
להרגשות חדשות?
לתחושות חדשות?
למחשבות חדשות?
אין, אין, אין!
סתם הכל בשיט והכל, הכל מהסרטים.
אני אמורה בשביל שמשהו יקרה אני אמורה לגרום למשהו לקרות,
הרי אנשים לא באים ומכירים סתם כך משום מקום.
וחוויות לא קורות כשיושבים בבית ותוהים,
תוהים לאן נעלמו החיים.
אז אני יודעת שאני אמורה לעשות משהו בקשר לזה,
לזה שמשעמם.
לפחות אז.. אז היו לי אנרכיות בקשר למה שקיוויתי וייחלתי לו,
אבל החוויה הזאת כוס אימא של החוויה הזאת טוב?
אז עכשיו האנרכיות הלכו להן, אז נכון אני עדיין חושבת על זה לפעמים,
בלילות כשאני לבד עטופה בשמיכה מול המסך שרץ לו עם אנשים.
אבל, אבל זה לא אותו הדבר.
אני מחפשת אחרי משהו שיבוא לבד, שיבוא עם הזמן שיבוא עם אנשים,
עם החיים עם התחייה, וואל התחייה יכול להתחיל להתרומם כי לי משעמם פה.
חוויות, מקומות, אנשים, דברים, נושאים, חפירות, עניינים, שירים, סיפורים, כל מה שיכול להיות,
כבר חדשתי.
פעם אחר פעם.
אנשים ננטשים לטובת חדשים חוזרים במהלכי חיים שאולי יום אחד אבין אבל בנתים אני אחזור למקורות.
חוט המחשבה נעלם לגמרי כוס אעמק.
Hate, something, sometime, someway,
something kick on the front floor.
Mine? Something, inside.
I'll never ever follow.
So give.. me.. some.. thing.. that.. is.. for.. real.
I'll never ever follow.
Get your boogie on...
וזה לא נחשב פוסט מבחינתי אז זין!