פאנפיק

פרק 14-

"עזוב,סתם עוד שטויות"

"חח,גירד לי בעין והם צילמו וכתבו שאני בוכה"

"עד כמה דפוקים הפפראצי האלה יכולים להיות?!"

"צ'ן?"

"אה?"

"תבטיחי לי שלא תתייחסי יותר למה שכתוב או מצולם בעיתונים"

"בטח"

"מה שקורה באמת זה מה שאנחנו עכשיו ולא איזה עיתון למעריצים משועממים"

"כן,אני מבינה"

עלינו למעלה לחדר שינה והתיישבתי על המיטה,עכשיו כבר בוקר-צהרים ואני עייפה כאילו לא ישנתי.

"חצופה!מה את יושבת?!" דאגי צעק וצחק

"אתה לא תגיד לי מה לעשות!" שיתפתי פעולה.

"אז תצטרכי להתמודד עם זה!"

מלחמת כריות.

זה כיף לחזור להיות ילד פתאום,למרות שאני כבר מאורסת.

טלפון.

ג'ואי התקשר "היי צ'ן מה קורה?"

"הכל טוב ג'ואי,איך איתך?"

"בסדר,למה את לא בחזרה?!"

"אוף,שיט!שחכתי"

"תבואי מהר,יש לנו ישיבה חשובה"

"ביי ג'ואי-אני בדרך אליכם"

"ביי"

השיחה הסתיימה ואני מהר עפתי לחזרה,דאגי הבין.

אחרי 10 דק' נסיעה לחוצות הגעתי לחזרה,כלומר באיחור של 30 דק'.

"צ'ן,שמעי אנחנו,הלהקה צריכים לדבר איתך" לפי המשפט של ג'ואי הרגשתי כאילו אני חלק נפרד מהלהקה ולא חלק בלתי נפרד ממנה.

הלהקה עמדה בשורה מולי ומאחורי כלי הנגינה של כולם,זו הייתה סיטואציה מפחידה למדי,חיכיתי שמישהו יתחיל לדבר,זה היה ג'ואי.

"תראי צ'ן..." ג'ואי גמגם.

"אתה עושה צחוק?!אני אגיד" אמרה גוון הבסיסטית "תראי צ'ן,אם איך שאנחנו אוהבים אותך והכול נמאס לנו מהזלזול שלך כלפי הלהקה,עד הודעה חדשה,את בחוץ!"

פרק 15-

"מה?!"

"שמעי,צ'ן.את המון פעמים איחרת ולפעמים את פשוט שחכת את העובדה של הלהקה" אמרה גוון הבסיסטית.

"אנחנו פשוט מקפיאים את התפקיד שלך בלהקה,וכנראה ג'ואי יחליף אותך.ככה זה יהיה עד שתראי לנו עד כמה הלהקה חשובה לך" הוסיף המתופף.

"אני מצטערת,אתם לא יודעים כמה."

"אנחנו באמת לא יודעים כמה,בשביל זה את צריכה להראות לנו כמה,כשתראי לנו-תחזרי" הוסיף.

"אני מבינה"

"אנחנו מצטערים,ככה הלהקה החליטה,זה מה שהכי יתרום לשיפור המצב"

יצאתי מחדר החזרות לכיוון האוטו וטום היה שם,אני חושבת שבכיתי.

"מה קרה?" סיפרתי לו...

"לא נורא יפה שלי,הם יחזירו אותך בקרוב"

"הלהקה כ"כ חשובה לי"

"אני יודע,תאמיני לי,אני מכיר אותך" טום מיהר לחבק אותי,חיבוק חזר מהנחוץ. זזתי אחורה..

"אני פה לצידך,נדאג שתחזרי"

"אני חושבת שאני צריכה לעשות את זה לבד"

"אני מבין".

"באת לראות חזרה?"

"לא,באתי להודיע לך שצריך לנסוע לשדה התעופה,הארי נוסע"

"וואי כמעט שחכתי"

נסענו כל אחד לשדה ושם פגשתי את שאר הלהקה.נפרדנו יפה מהבחור המאוהב.

"אל תשכחי את הטיסה שלנו" דאגי אמר לי...

"שלנו?!הטיסה?!"

"שחכת..."

"סליחה.."

"הטיסה שלנו לקפריסין,של שנינו"

"יש בעיה" סיפרתי לו על מה שקרה עם הלהקה "יהיה בסדר אם נדחה את זה?"

"טוב,אני אבטל את הכרטיסים,ניסע כשיסתדר"

ברקע יכולתי לראות את דני בחברת מישהי חדשה,לא ברור מה הגדרת היחסים ביניהם-רק שהיא לא מוכרת לי. שאלתי את דאגי מי זאת,הוא לא ידע גם. דאגי המשיך בשיחה עם ג'ון המנג'ר ואני ניגשתי לדני.

"היי,מה קורה?" שאלתי.

"היי צ'ן,רציתי שתכירי-זאת אליסון" "תקראי לי אלי" הוסיפה הבלונדה עם העגיל בגבה.

"היי,נעים מאוד"

"החברה החדשה שלי"

פרק 16-

"שיהייה לכם בהצלחה" חייכתי חיוך לא שלם.דני שם לב.

"צ'ן, אני צריך לדבר איתך רגע לבד" דני פנה אליי והלכנו לצד.

"מה נסגר?!?!" אני חושבת שהייתי תקיפה מדי,וברקע נראית הבלונדה עם העגיל בגבה שותה דיאט קולה

"אני צריך איכשהו לשכוח"

"אז מצאת לך איזה גרופית בלונדה שתעלה לך ת'מצברוח"

"זה לא ככה"

"איך זה?" נכנסתי לו באמצע המשפט

"אלי היא ממש אחלה,כיף לי איתה"

"אתה אוהב אותה?"

"את רואה מה אהבה עשתה לי"

"טוב, שיהיה לכם בהצלחה"

"צ'ן,אני עדיין אוהב את נופר,אני פשוט רוצה להירגע מהבלגן"

"אתה צודק,רק תיזהר על עצמך"

"למה?"

"שלא תתאהב בבלונדה עם העגיל בגבה"

"יש לה שם"

"שלא תתאהב באלי" אמרתי את שמה בזילזול.

"אני לא"

"איפה היית?" דאגי הגיח מאחור.

"הייתה לי שיחה עם דני" עניתי

"יאללה מחכים לכם,הגיע הזמן לחזור הביתה"

כל הדרך הביתה ישבתי מאחור בזמן שדאגי נהג וטום לידי,היה משו מטריד בעובדה שטום אוהב אותי,משו שמרחיק אותי ממנו מבלי שאני רוצה אבל טום לא שם לב לזה וגם דאגי לא.

בראש שלי רצו הדמויות בסיפור שלי,דאגי הנסיך שלי וטום שנלחם בדמיוני מול דאגי על ליבי,והוא אפילו לא יודע. עוד אני רואה את דני והבלונדה ,ההיא שבאה להחליף זמנית את נופר שעסוקה עכשיו בלהתגעגע לאהובה,אם היא הייתה יודעת-שניהם היו מתים. ויש גם את הארי שטס עכשיו לארץ רחוקה-רחוקה בשביל אהובתו שלאו דווקא בעניין כמו שהארי בעניין.

ואני,אני לא יודעת איך להגיב.

ברקע ראיתי כל מיני עצים משונים,חנויות והמון מכוניות ורכבת אחת.ברקע שמעתי שיחה בין דאגי לטום,משו שקשור לבלונדה עם העגיל בגבה,ההיא שיש לה שם- אליסון או אלי.

לא התעמקתי בשיחה הזאת.שקעתי במחשבות ובאיזה שיר נתקע לי בראש.יש רגעים מסויימים שאתה מרגיש שמעכשיו,מהנקודה הזאת שאתה נמצא בה הכל עומד להתהפך,וכל זה קורה מבלי ששמת לב. ככה אני מרגישה עכשיו, יש משו שלא נותן לי להרפות ממנו.

אני יודעת שמשו הולך להשתנות,אבל מה?

"צ'ן,רוצה גלידה?" דאגי ניפץ לי את הבועה.

"כן,אני רוצה ריבת חלב בבקשה"

"כן אני יודע,שאני לא אדע איזה גלידה את רוצה?!"אמר דאגי ונתן לי נשיקה.

דאגי חזר עם גלידת ריבת חלב בוופל ענקי עם קצפת וסירופ שוקולד,דאגי לקח קשה.

הוא ביקש מטום לנהוג כדי לשבת איתי.

"מה עם הלהקה?מה את מתכוונת לעשות עם זה?"

"נראה לי שאגיע היום לחדר חזרות,ואסדר אותו,אכתוב איזה שלט על הדלת,אכין עוגת מייפל ואגיע איתה שעה לפני החזרה,אני מקווה שהם יבינו."

"נראה לי זה אחלה רעיון"

הטלפון שלי צלצל צלצול מיוחד,משו של איזה סדרת טלוויזיה בערוץ הילדים בישראל,השיר של ארתור.

דאגי תהה ואמרתי לו שבכיף אני אסביר לו.

זאת הייתה נופר

"צ'ן אני צריכה עזרה"

"מה קרה?"

"אני צריכה כסף"

"למה?"לא ידעתי אם לגלות לה או לא

"את כבר תראי"

"טוב" החלטתי שלא להגיד לה.

"אני אפרט אח"כ"

"ביי" אני מעדיפה שהיא לא תדע

"אממ..צ'ן" פנה אליי דאגי בהיסוס

"אמא שלי באה מחר..."

פרק 17-

"רק את זה אני צריכה עכשיו" סיננתי לדאגי.

"בטח עכשיו הארי במטוס עם שישים מעריצות מסביבו והוא רק מנסה לישון"  דאגי שינה נושא.

"הן מגיעות גם לשם?"

"אין לך מושג"

"באמת אין לי" אחרי השורה הזאת באה שתיקה

את השתיקה המציקה הזאת פילח צלצול הטלפון,שוב זאת הייתה נופר

"את מוכנה להסביר לי סופסוף מה נסגר?!" קצת תקפתי אותה,לא התכוונתי.

"אני רוצה לטוס לדני" אוי לא!

"למה?"

"מה ז"א למה?כי אני אוהבת אותו,ואני רוצה שנחזור" רק חבל שיש לו חברה..

"אני חושבת שזה לא זמן טוב"

"למה?" כי יש לו בלונדה עם עגיל בגבה שיש לה שם והיא מחליפה אותך =/

"תתני לו להתאושש"

"ממה יש לו כבר להתאושש?" הוא מתאושש,צריך חברה חדשה.

"מהפרידה"

"לא תהייה יותר פרידה,אני נוסעת בשביל לחזור" ואז תראי את אלי

"אני עדיין חושבת שזה לא רעיון טוב"

"חן,מה יש לך?!" החבר הכי טוב שלי,החליף את החברה הכי טובה שלי בגרופית

"אין לי כלום"

"טוב אני נוסעת בכל זאת" נופר ניתקה ואני דפקתי את הראש בחלון.

הגענו הביתה.

דני קפץ לבקר עם אלי שתפסה את מקומה של נופר ואז השאירו אותנו לבד.

"אני מבינה שאת לא מחבבת אותי" פרצוף תמים וקול תינוקי.

"אממ..." לא סיימתי או בעצם רק התחלתי את המשפט.

"זה בסדר,גם אני לא מתה עלייך"

"סליחה?!"

"אני פה בשביל דני,המון זמן חיכיתי להשיג קטע עם ההוא ממקפלי,מכיוון שדאגי סירב להיפגש איתי,אני עדיין לא מבינה למה,השגתי לי את דני ואת לא זאת שתפריעי לי,שמעת?"

"כדאי לך להיזהר"

"ממי?ממך?!אני יודעת שהתלבשת על דאגי כי רצית אותו סטוץ והוא פשוט נתקע איתך,מפחד להיפרד ממך שלא תביאי ערסים מישראל שירביצו לו,ככה זה כולכם,הישראלים,אז כדאי לך להיזהר ממני"

אני יכולה להגיד שעוד שנייה הרגתי אותה,בדיוק דני ודאגי נכנסו והבלונדה הצבועה התחילה לצחוק "איזה מצחיקה את צ'ן ,אני בטוחה שאנחנו נסתדר"

"את רואה צ'ן,הולכת להיות לך חברה חדשה" אמר דני.

"כן אני רואה" אמרתי בפרצוף רציני.