פאנפיק

פרק 19-

לפני שהספקתי לספור עד 3 דני ודאגי היו כבר בחדר,בעוד אלי שרועה על הרצפה בניסיון הצומי העלוב אך המוצלח שלה.

"מה קורה פה?!" שאל דאגי ולפני שבכלל שמתי לב דני,ניגש לאליסון לעזור לפצועה האנגליה.

"טוב אין לי כוח לזה,אני הייתי" נכנסתי לחדר שלי ושל דאגי להתלבש ולהתכונן למלחמה בפולשת המטומטמת. כשיצאתי מהחדר דני ודאגי המלווים באליסון התמימה והחסודה כבר לא היו שם.

הנחתי שהם בסלון,או שעם ההצגות של הבלונדה אולי הם הגיעו לבית חולים. בדקתי הודעות נכנסו,היה משו שקיבלתי מנופר: "את צוחקת?!אני נראית לך מטומטמת?"

רק את זה אני עכשיו צריכה,נופר על הראש כשהיא חושבת שניסיתי לפגוע בה.

אחרי זה בדקתי הודעות יוצאות היו הודעות לטום:

"אנחנו צריכים לדבר"

"תבוא כשדאגי לא בבית"

"אני מחכה לך!" לאליסון יש דמיון מפותח,אני רק מקווה שטום לא ייקח קשה.

ירדתי למטה,דאגי היה שם-יושב על כסא ליד השולחן ההוא שנשבר כשחזרתי,אני עדיין זוכרת את היום ההוא,עברה שנה,מעניין אם היחסים שלי ושל דאגי אותו הדבר.

"תגידי את בסדר?!" דאגי אמר לי

"מה היא אמרה לך?"

"היא רק ענתה לך לשיחה כי ביקשת ממנה ולקחה בשבילך הודעה ממי שיתקשר"

"ואז מה היא אמרה לך?"

"שדחפת אותה על פינת השולחן"

"ואז היא נפלה על הרצפה וצרחה,שמע אין לי כוח לזה,לא עשיתי לה כלום-היא צבועה. היא ענתה לשיחה של נופר והתעמתה איתה" ושלחה הודעה לחבר הכי טוב שלך על זה שאני כביכול רוצה אותו והבעיה היא שהוא מאוהב בי.

"טוב"

"זה מה שיש לך להגיד?!"

"כן"

באותו זמן ביבשת אחרת מישהו ארז מזוודה ונסע לשדה התעופה,שייקח אותו למסע בירורים רציני.

קמתי ויצאתי לגינה,בדרך עברתי ליד לוח השנה,עברו כבר חודשיים מאז שהעברתי בו את היד,יש לי עוד 4 ימים יומולדת,מעניין,מה יהיה השנה.

דאגי הגיח מאחורי גבי והגיש לי עוגייה עם סמיילי,לפני שהספקתי לחבק אותו בתגובה קיבלתי הודעה ממספר חסוי. "אנחנו צריכים לדבר,תפגשי אותי בכניסה המערבית לביג-בן עוד שעה וחצי בדיוק. נ.ב אל תספרי לאף אחד!" זאת בטח אליסון שחושבת שיש לי כוח למשחקים שלה.

או לפחות ככה חשבתי.

פרק 20-

מצאתי את עצמי כמו מפגרת ברבע ל12 בלילה מסתובבת סביב השעון הענק הזה.

לא יכולתי להישאר בשיחות בנושא אליסון בבית אז העדפתי לצאת מוקדם,לעבור בקניון וללכת לשתות איזה שוקו חם.

הסתובבתי פעמיים כבר סביב השעון-מגדל הזה ולא ראיתי שום דבר.

התייאשתי.

התיישבתי על ספסל ריק שפתאום אני מקבלת עוד הודעה:

"לכי לדוכן הנקניקיות"

הסתובבתי ובאמת היה שם דוכן של נקניקיות,זה היה טום.

"מה כל החשאיות?" שאלתי.

"רציתי אותך לבד,בלי דאגי" עוד פעם.

"מה העניין?"

"אני רוצה אותך"

"אתה יודע שיש בעיה"

"לא אכפת לי"

"אבל לי כן אכפת"

"אני אוהב אותך"

"ואני אוהבת את דאגי"

"אולי ננסה?"

"אני מאורסת לחבר הכי טוב שלך,אתה יודע מה זה אומר?"

"גם הוא בהתחלה לא רצה אותך!"

"סליחה?!"

"לא משנה!"

"אתה יודע שאני שונאת כשאומרים לא משנה!"

"כי זה לא חשוב"

"אז למה אמרת את זה?" שמתי לב שאנחנו צועקים ובנס רפואי לא מצלמים או מקליטים אותנו במצב כזה,אלוהים אולי לא הכי מחבב אותי לאחרונה,אבל מזל שהוא לא שונא אותי,רק עכשיו חסר לי שזה יצולם.

"תסביר לי עכשיו!"

"אני לא יכול לעשות את זה לדאגי"

"ולהתחיל עם ארוסתו ולבקש ממנה לנסות להיות ביחד,זה אתה יכול לעשות לו?!"

"אין לי ברירה,אני אוהב אותך"

"אז תתחיל לשפוך הכול"

"אני לא יכול"

התחלתי ללכת לכיוון המכונית כששמעתי את טום צועק "זאת הייתה התערבות" טום רץ והגיע מולי, "או שאתה מספר לי עכשיו או שלא יהיה טוב" טום בלע אוויר בשביל להתחיל לדבר ועצרתי אותו "תדבר בשקט!"

"דאגי ואנחנו התערבנו מי הראשון שמשיג אותך,כולנו התערבנו" לא ידעתי למה להאמין.

"כשדאגי ואת בהתחלה הייתם בחדר שלך במשך שעה זה היה זמן קצוב שבו כל אחד יהייה איתך שעה שלמה,ודאגי היה הראשון בתחרות והוא גם ניצח"

הסתכלתי לטבעת הנישואים שעל ידי,ומהר הרמתי ממנה את העיניים.

"אז הוא באמת נשאר איתי בגלל התערבות" נזכרתי במה שאליסון אמרה וצדקה.

"אבל הוא התאהב בך בכל זאת"

"וגם אתה" הלכתי לכיוון המכונית ונסעתי הביתה.

נכנסתי בסערה הביתה,התכוונתי להטיח בדאגי את כל האשמות הקשות אבל לא יכולתי. נכנסתי הביתה ובסלון אני רואה את דאגי עם סם,אמא שלו,ונופר שלמרבה הצער נראו כ"כ מיודדות.

יותר ממה שאני וחמתי נהייה אי פעם!

פרק 21-

עליתי מהר לחדר שלי ושל דאגי והוא רץ אחרי.

"מה יש לך?"

"מה שתיהן עושות כאן"

"אמרתי שאמא שלי מגיעה,ונופר חברה שלך-ממתי זה מפריע לך?"

"מסתבר שזה מפריע,אולי במילא תישאר עם נופר,אמא שלך במילא מחבבת אותה"

"כאילו שזה משנה לי,אני אוהבת אותך" תוך כדי הריב המוזר אני אורזת לי כמה דברים בתיק,ודאגי עוקב אחריי עם העיניים היפות שלו. "אני במילא רק התערבות לא?!"

"צ'ן,מה..." קטעתי אותו "זהו,ניצחת בהתערבות שלך,התאהבתי בך!עכשיו אני יכולה ללכת!" סגרתי את התיק ועפתי לקומה למטה, נופר נשארה אדישה לעצמה ולגברת פוינטר ואני מיהרתי לכיוון הדלת כשאליסון ודני נכנסו מחובקים.

"תשארי עם הבלגנים שלכם פה לבד!מזל שהארי וליהיא לא פה לראות את כל הגועל הזה"

יצאתי מהבית כשדאגי  אחרי,לא בכיתי-יותר מדי כעסתי בשביל זה.

"אני רוצה לדבר"

"לדבר,תדבר כמה ששאתה רוצה אבל לקיר" הלכתי,נסעתי לגלגל הענק.

בתוך הבית,הייתה מלחמת נקבות בין נופר לאלי על ליבו של דני שכבר לא רצה אף אחת מהן,דאגי רב עם אמא שלו על ההתנהגות שלה כלפיי,ועל זה שתתחיל לקבל אותי.

טום בדיוק נכנס הביתה וסיפר לדאגי על מה שקרה קודם.דאגי השתגע וכל הבית נראה כמו ספארי ביום רע. חזרתי הביתה להודיע על עזיבה לישראל,כשנכנסתי סם כבר הלכה הביתה בכעס,דני עזב מהר ואליסון נעלמה כלא הייתה,נופר ודאגי ישבו על ספסל הנדנדה בחצר,הם לא שמו לב שנכנסתי.

"יש לו חברה חדשה וחן הזאת אפילו לא סיפרה לי!"

"אולי היא באמת צריכה להיות עם טום" זאת הייתה שיחה שכזאת,כל אחד מדבר בלי להתייחס לשני.

"אולי אני לא צריכה להיות עם דני" דאגי ונופר התקרבו אחד לשני,נעמדתי מולם הם היו כ"כ עסוקים בעצם ובכלל לא שמו לב שאני שם,נופר נישקה את דאגי! דאגי מיהר להסתכל אליי ולקום שנייה לפני שהוא צורח "אני אוהב אותך" בסגנון מתנצל מהר הסתובבתי לכיוון ללכת והתנגשתי בטום שבתגובה חיבק אותי בין דמה לדמעה יצא לי לצעוק.

"תראו מה נהייה מאיתנו"...