חזרתי הביתה,רציתי רק דקה לנשום.לא היה לי זמן.
הכול בא לי כ"כ פתאום,זה לא קשה להבין.
בשבועות האחרונים היה לי קשה,אני גם לא כ"כ מתלוננת.
אחרי הכול יודעת שגם לדאגי היה לא קל.וגם לכל השאר.
הבנתי שרק אם נרצה אשאר פה גם מחר-לא צריך להתנצל,אחרי הכול,כעת שום דבר לא נראה חשוב,רציתי דקה אחת להתרגל לכולם ולדאגי שוב.
לא יכולתי,בבית חיכו יותר מדי אנשים,ליהיא והארי חזרו להם מהחופשה שזופים וחמודים,ההורים שלי הגיעו לכעת,וגם אחי הגדול איתם.
כל חברי פראש היו שם וגם מקפליי.
עכשיו כשאני חושבת לזה,יותר מדי אנשים מחכים לי בבית קצת לקח לי את האוויר של הלבד.
האוויר הזה שאני כ"כ אוהבת.
אחרי חיבוקים לא-חיבוקים לחלק מהאנשים,אחרי השלמה עם נופר ואחרי שדני נרגע בשקט עם עצמו.טום כנראה ישכח ממני בקרוב,הוא חייב.
אני עוד מעט מתחתנת.
אלוהים!אני עוד מעט מתחתנת!
לא חשבתי על זה ככה.הטבעת ישבה בנחת על היד שלי,וגם אותה הטבעת עיטרה את ידיו היפות של דאגי שקרא לי למטבח.
"אני אדליק את התנור עכשיו ואעשה לך מאפינס,תראי יהיה בסדר"
פתחתי את הפה בשביל לענות לו,להגיד שאני אוהבת אותו כ"כ-אבל דאגי לא נתן לי לדבר.
"בואי לא נדבר עכשיו,עוד יבוא הזמן להסברים"
אחרי זה הגיע חיבוק נחמה משכנע שהפך פתאום לחיבוק קבוצתי של כל הנוכחים בבית פוינטר.אבוי עוד מעט אני אהיה צ'ן פוינטר.
אלוהים אדירים.אני מתחתנת.
נראה לי שאחרי החיבוק עליתי עם דאגי למעלה,לשטוף את הפנים.
זאת הייתה הדקה שלי,הדקה שלי להתרגל אליו שוב.
התמונה של הנשיקה עם נופר עדיין לא יצאה לי מהראש,אבל אני יודעת שלא היה בה שום דבר.
דאגי נישק אותי,נשיקה שהחזירה אותי להצעת נישואים של דאגי על הגלגל הענק הזה.
כן,אחרי ההתרגלות המהירה שלי דני קרא לנו למטה,ראיתי שהלהקה שלי הייתה מוכנה על הכלים ורק הייתה חסרה להם עוד גיטרה וסולן,מילאתי את המשבצת הזאת כשהגיטרה שלי חיכתה ממש ליד.
עלינו וביצענו את אחד השירים המדהימים שג'ואי כתב וגוון הלחינה.
אני לא תמיד שמה לב עד כמה כל חבר בלהקה הזאת כ"כ מוכשר וכמה מזל זה להיות חלק מהם.
אחרי שהשיר נגמר,מקלפיי עלו לשיר,מן חזרה\הופעה נעימה במרפסת הבית שלנו שגררה לשם מאות מעריצים שרק שמעו ולא הפריעו לנו לשלוותינו.
"טוב זה שיר חדש" אמר טום.
"לא סתם שיר חדש...טום אתה מפספס פרטים!" אמר הארי במבטא הכי מוזר שיש.
"טוב זה שיר חדש שדאגי כתב.לבד.בעצמו-מספיק לך הארי"
"יש מצב"
"טוב...זה שיר שלקח לי לעבוד עליו במשך...אמ...5 דק'" אמר דאגי בחיוך ילדותי מעט.
"רק 5 דק'" אמר דני וצחק על דאגי.
"כן,כי יש לי השראה מעולה...."
"חח בטח?! מאיפה היא באה?" דני חשף שיני ארנב.
"מצ'ן.מה אני כמוך...מקבל השראה מכריות"
"תתחיל לנגן לפני שאני מעיף לך כרית לראש"
שיר מדהים,ברקע ראיתי מישהי לא כ"כ מוכרת לי.
כששאלתי לשמה ועם מי היא הגיעה היא ענתה לי "קוראים לי שירלי,באתי עם טום".
פרק 24-
אז זהו,טום התגבר עליי סוף סוף. הבעתי את שמחתי על הקשר החדש של טום עם שירלי שהייתה יפה ושקטה באותה המידה.
"נו צ'ן את באה?" דאגי קפץ עליי מאחורה וחיבק אותי כ"כ חזק. היה לי נעים להרגיש את הנשימות של דאגי על העורף העייף שלי מהלילה על הספה בבית של גוון.
"לאן?"
"את כבר תראי" חייכתי ונשקתי לדאגי על הלחי ויצאנו מהבית. הסתובבנו ברחוב מחובקים כשדאגי
שאל אותי "את באמת רוצה להתחתן איתי?" הוא נראה לי קצת מבויש ותהיתי למה הוא עוד לא בטוח.
"בטח שכן!אני אוהבת אותך דאגלס לי פוינטר!"
"אם עוד פעם אחת את קוראת לי דאגלס אני אקרא לך חן! חן מרינה!"
"מה רע בשם שלי?"
"שאת חייבת להחליף אותו!"
"למה בדיוק?" ניסיתי להרים גבה ולא הלך לי.
"לצ'ן פוינטר" קפצתי על דאגי ונישקתי אותו חזק,את העיניים היפות האלה והשפתיים המוכשרות האלה שהרבו להופיע על גבי מגזינים צבעוניים לנוער. החיוך שלי נמוג עם הופעתם של צלמי הפפראצ'י שהתחילו לשאול שאלות שלא עניתי עליהם וגם לא אענה. גם כשנכנסנו הביתה והבלגן היה שם גדול הצלמים לא עזבו אותנו והיו 2 כתבים שנכנסו לדירה.
לא הבנתי מה כ"כ תקף אותם להגיע אלינו פתאום,איזה סיפור עמד מאחורי כל ההתנפלות על הבית שלי פתאום. הבנתי שמשו מסריח פה אבל לא הבנתי מה.
הארי ודני ניגשו לכתבים וביקשו מהם יפה לצאת,וטום התחיל להילחץ.
"רק רצינו את התגובה של גב' צ'ן"
"בקשר למה?" הארי ענה בתקיפות ואחד מהעיתונאים צעק על הארי ואמר לו לזוז-כשהוא לא נצח הוא פשוט העיף לו בוקס היישר לתוך הפנים. הבית-שקודם היה שמח והאנשים שהיו בו נהנו בשניות הפך לבית רועש מלא פאניקה-כשהאורחים רוצים לצאת והעיתונאים רוצים להיכנס. דאגי ואני עלינו לחדר השינה תוך שהוא שואל אותי מה קרה ואין לי מושג מה לענות לו. כשהתיישבנו על המיטה היה כ"כ הרבה רעש בחוץ ואני הייתי כל כך לחוצה. הבטתי מהחלון וראיתי מאות מעריצים ועשרות עיתונאים שמנסים להפוך את הבית שלי לחורבה להיכנס. שמעתי בעיטה בדלת,עיתונאי אחד נכנס ואחריו דני ואליסון שנראתה מרוצה מעצמה.
"מאיפה החוצפה להיכנס אליי לחדר?" צעקתי על איש המקצוע החוצפן.
"תסתמי את הפה ותעני לי על השאלה! את איימת שתביאי ערסים מישראל להרביץ לאליסון נואלס המסכנה כי היא פשוט לא נראתה לך?יא יהודייה מגעילה!"
הייתי בשוק.
פעם הבאה 2 פרקים אחרונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
