חורף זה המדכא הטבעי.
אפור כאן. אפילו לא שחור. איזה לא פריק אני. |
 כינוי:
בן: 33 ICQ: 235451613 
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
פי יה, מצב אנוש.
מכירים את זה שאתם שומעים בחדשות "נפצע באורח קל"?
לא מזמן גיליתי מה זה באמת אומרת.
אורח קל אומר גפיים, זאת אומרת שאם נשארו לך רק יד ורגל, אתה עדיין במצב קל.
בינוני זה אומר מערכת; מערכת הנשימה, מערכת הדם, העצבים, אתם יודעים.
קשה אומר כמה מערכות בגוף.
אנוש: על סף מוות.
מה הפואנטה בכל הבלבול הזה למעלה?
בעצם, אני מנסה למצוא את מצבי.
תראו, אף אחד לא פגע בי בזמן האחרון, ואין לי שום אהבה כוזבת ברקע.
אז אני באמת לא יודע על מה להתלונן היום.
אולי אני מחפש להתלונן בגלל שהחיים שלי משעממים.
הם אפילו לא נורמלים, פשוט משעממים מהרגיל.
כל יו םעובר אותו הדבר, אין לי שום ריגוש, אני בקושי מרגיש שיש לי חברים אמיתיים.
נשבע לכם, החיים הם פחות יציבים מאסי דיין.
כל היום פשוט עובר ליידי, אני מפספס את כל הנאות החיים הקטנות האלו.
אני צריך לצאת, להנות, לראות עולם, במקום זה אני סגור בחדר הזה מגרד את הכרס שלי ורוטן במחשב על כמה שאני אשם.
פעם היה לי מה לעשות בחיים, פעם הייתה לי המוזיקה.
עכשיו היא נעלמה, וכך גם כושר ההתמדה שלי.
צריך למצוא איזה תחביב שישאיר אותי עסוק כל הזמן, שתמיד אוכל להגיד:
"וואי אתה לא מבין איך התקדמתי! אני מזה מרגיש שהשתפרתי".
לא משנה במה, משחק מחשב, סקסופון, כתיבת ספר, בניית צעצועים מפסולת אנאורגנית, הטלת כידון בוער, אנית'ינג.
(ואני יכול להמשיך ככה שנים).
סעמק, מאוחר מדי כדי לקטר, לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
