חורף זה המדכא הטבעי.

הנה אני כותב לכם ממעמקי יום כיפור.

תגידו שאני חוטא,

תגידו שאני כופר,

תגידו שאני פושע,

תגידו שאני עבריין,

תגידו שאני גוי,

תגידו שאני קרימינל,

תגידו שאני בן בליעל,

תגידו שאני מבחיל,

תגידו שאני מגעיל,

תגידו שאני גועל נפש מהלך בחליפת בנאדם.

אבל לא משנה איך תקראו לי,

כי בסוף אני רק הדר.

זה לא היה אמור להיות עמוק!

דמט אני ורגשותיי המוחבאים.

אני צם עצבות.

אני לא רוצה להיות עצוב ביום כיפור.

לא שצריך להיות שמח ביום כיפור, אבל למה צריך להיות עצוב?

אני בעצם בכלל לא עצוב!

איזה שטויות אני מדבר!

לא נורא, זה יום כיפור, אתם תסלחו לי נכון?

אתם חייבים.

נדבקתי לשיר hey there delilah.

שבאופן נורא מפתיע היה לי אותו במחשב עוד לפני שהוא התפרסם.

שיר נורא נחמד.

גם כן עצוב.

לצערי.

אני אלך לישון, אקרא עוד מהתפסן בשדה השיפון, ואחכה לארוחת בוקר מחר.

מקווה שיהיה משביע.

לילה טוב, שנה טובה, גמר טוב, חתימה טובה, הרגשה טובה.

להת'.

(מוקדש לחובזה.)

נגמר יום כיפור!

היה דווקא קל.

אולי כי לא צמתי?

אולי.

משפט נורא חכם:

"מה שאתה מאחל לאנשים אחרים, זה בעצם מה שאתה מאחל לעצמך".

אז שנה טובה, מתוקה, מלאת אוכל, שתצליחו בלימודים, ושלא יזכרו לכם את הבהמה.

מי שיודע יודע.

מי שלא יודע לא יודע.

מי שיודע אבל לא מבין, מוצי אני מסביר לכם.

שבת שלום ושבוע טוב.