חורף זה המדכא הטבעי.

אין לי מה לומר.

ואני מאוכזב.

כי אין לי מה לומר.

אני חייב להגיד, כי הסוף יהיה מר.

אך לצערי, חברי, אין לי מה לומר.

אם היו לי המילים,

או היו לי הפילים,

היה על מה לשוחח,

ולא רק על מצבים כלכליים,

כי גם עליי החוקים חלים,

ואני חייב כבר להחלים,

כי זוהי מחלה,

חוסר המילים.

רבות חשבתי ולא עברה בי מחשבה,

דיברנו על הכל, על אהבה, על אכזבה,

אפילו על כָתַבָה ומה היא כָתְבַה,

אבל ללא הצלחה, ומי שכתבה בכלל לא שווה.

אז מה נאמר ומה נגיד,

אם יש עכשיו שתיקה תמיד,

ונקרע לי הצמיד,

והשעון הוא לא עמיד.

אתה לא אוכל חזיר,

ולא גר בקהיר,

אבא שלך הוא לא נזיר,

ולאמך לא ירדו מי שפיר,

ואתה הופך קריר,

והמצב רק מחמיר.

אז חברי, תהיה זהיר,

משומן שהוא עתיר,

ולא לך להיות מהיר,

כי אולי השוקולד הוא מריר.

ולסוף, אין לי מה לומר.

ואני מאוכזב.

כי אין לי מה לומר.

אני חייב להגיד, כי הסוף יהיה מר.

אך לצערי, חברי, אין לי מה לומר.

ברצוני להדגיש שהפוסט נעשה ברוח טובה אך בחוסר מילים עצום.

אז אני אדגיש.

הפוסט נעשה ברוח טובה אך בחוסר מילים עצום.

הדגשתי.