חורף זה המדכא הטבעי.

http://www.youtube.com/watch?v=9OvVsflFLEI

טוב, אני כבר לא חולה, רק בראש.
ואין לי באמת מה לעדכן עליו.
אז אני אגיד מילים רנדומליות לגמרי.

קוסקוס, עקרב, לוקסנבורג, שינשינים, פוצימו, ענתיקה, פורסטי איש השלג, עדים, סיימון וגרפונקל, ארובה, ספסל, וואנבי, שרדונה, טלק, ייפי, אמנדה ביינס, שיפשוף, פדלים, מכחול, אוסטריה, עובדה עם אילנה דיין, מפליץ, קורנוע, אייפוד, נחשק.
זה הכל להיום.

גיליתי מחדש את הלהקה Muse אחרי ששכחתי מהם, והם טובים מאוד.
כן כן, שתדעו לכם.
ואני לא אוהב יותר.
זהו, אני הפסקתי לאהוב מהיום והילך, סתם מבזבז שעות של מחשבה ובהייה בתקרה בלילה.
אני מעדיף לישון בשקט ולחשוב על דברים יותר חשובים מאהבה.

אהבה זה סתם רגש שחושבים על זה.
הוא לא חשוב.
אהבה בעצם אומרת "אני רוצה להיות עם הבת אדם הזאת הרבה".
זה הכל.
כמובן שבאהבה כלול מגע מיני ואקטים שכאלה.
אבל זה כבר סקס וחושניות, זה קשור רק בעקיפין לאהבה.
אהבה גם גורמת לך להתנהג, מילולית, כמו מטומטם.
להרגיש ביישנות, פחד מלדבר, בלבול חושים.
וכלולה בחיות קטנות המתעופפות לך בתוך הבטן.
כמו שאמרה יישות חכמה ממני, אילן מהפיג'מות,
"בשביל מה אני צריך את זה?"
אהבה דומה נורא לאחיין הקטן שלך.
מציקה ופשוט לא מוכנה לעזוב אותך.
הבעיה היא שאתה לא יכול לטפל רק באחד מהם, ועם אהבה אתה לא יכול להגיד לדודה שלך "קחי אותו בבקשה ממני".
אז מה בעצם עושים?

אם יש לכם איפשהו שמור מן שואב אבק לרגשות, שאפשר לכוון אותו בין השאר לאהבה, אני אשמח אם תשאילו לי אותו.
זה יעזור לי מאוד.

עד כאן יומנו של הדר.
(לא! אין לי באמת יומן!! מה אני, נערה בת 12 שקיבלה יומן מבושם ליומולדת והיא מתלהבת וכותבת בו כל יום עד כמה שהיא אוהבת את יואב מהכיתה שלה ואיך שהיום היא נגעה בטעות ביד שלו?!)
(אני לא!!!!!)

נתראה בפעם הבאה.
הגיבו חבריי, הגיבו בהמוניכם.

זה קקי להיות חולה.

זה הכל, לילה טוב.

נמאס לי.

נמאס לי מלאהוב.

נמאס לי מלכאוב.

נמאס לי מעצמי.

נמאס לי מאנשים.

נמאס לי מבויאר.

נמאס לי מימים קשים.

נמאס לי ממחשב.

נמאס לי מבית.

נמאס לי מבחוץ.

נשבר לי כבר הזין.

נמאס לי מאייסיקיו.

נמאס לי מסלולר.

נמאס לי להיות כל כך מכוער.

נמאס לי משיעורים.

נמאס לי מלהשקיע.

נמאס לי מלא לעשות כלום.

נמאס לי לנסות להשפיע.

נמאס לי להרגיש.

נמאס לי כבר לנשום!

פאק!

נמאס לי, אני מפסיק לחלום.